|
|
עמוד:9
פתח דבר הרעיון לכתיבת הספר מקורו בסמינריון על יחסי דיאלוג בין הספרות העברית המודרנית לבין המקרא , שהנחיתי במכללת סמינר הקיבוצים . הסקרנות האינטלקטואלית שעורר הקורס , האפשרויות הבלתי נדלות שהוצגו על ידי המשתתפים ותרומתם היצירתית לתהליך של מישמוע הטקסט , לימדו אותי יותר מכל על הפוטנציאל היצירתי שגלום בשיטת המחקר האינטרטקסטואלית . המהלך כולו התבסס על כפילות דיאלקטית מרתקת : הדינמיקה הביךטקסטואלית מייצרת סוג של קוראים כותבים , שמשתתפים באופן יצירתי , ומתוך חירות , בתהליך של הבניית משמעות ובעצם כותבים את הטקסט מחדש . יחד עם זאת , באמצעות יצירת הקשרים בין טקסט אחד למשנהו , מצטרף הקורא באופן פעיל לפרקטיקה התרבותית של הקהילה אליה הוא משתייך . הוא יוצר את היחס בין הטקסט החדש לבין הטקסטים שקדמו לו , ומחבר ביניהם באמצעות תהליכי ההסמלה שנוצרו במהלך הדורות בתרבות היהודית . כך אפוא הופך קהל הקוראים לחלק ממסורת ארוכה של מסירה בין דורית , הבנויה על יחסי ציטוט והמרה . העונג שמסב המשחק הדיאלקטי בין ה"ישך , לבין ה"חדש , " כמו גם עושר האפשרויות שמזמנים הטקסטים בהם יתמקד הדיון , עודדו אותי לכלול גם כמה סקירות של קריאה פרשנית שונה מזו שנבחרה על ידי . אפשרויות החיבור השונות של כלל המרכיבים בפסיפס לתמונה נושאת משמעות , מרתקת את סקרנותי גם כאשר תהליך המישמוע מתבצע על ידי קוראים מיומנים שיצאו אל המסע מנקודת מוצא אחרת . וכך ימצא הקורא גם כמה דוגמאות של קריאה פמיניסטית המבוססת על לקסיקון פרוידיאני , לצד פרקים אחרים בספר שמתבססים רובם ככולם על קריאתי , שהיא סטרוקטוראליסטית חברתית . הספר נועד להדריך כל קורא שמתעניין בפרקטיקות הדומיננטיות שרווחו בתרבות ישראל . פרקי הספר בנויים זה על גבי זה כמסה מתמשכת . גם אם ניתן לקרוא כל פרק כעניין העומד לעצמו , הרי
|
|