|
|
עמוד:10
1 זיקותיהם זה לזה , וסולל את הדרך לשימוש עברי נאות במונחים . כאמור , אדם דתי הנאמן למסורת אבותיו איננו יכול ליישם את רוב המונחים הללו במובנם המקורי , בבואו לעיין בכתבי הקודש : אין הוא יכול לדבר על הסיפור , narrative ) לא ( story כסוגה עצמאית ונפרדת מן החוק ומן השירה - משום שלפחות בחמישה חומשי התורה , אך לא רק בהם , הסיפור , השירה והחוק שלובים זה בזה כבצבת בצבת עשויה . לגבי התורה , אין הוא יכול לדבר על סופר , כי אמונתו היא שהתורה ניתנה משמים , שהיא עיקר אמונה ראשון במעלה - לפי שיטת הרמב"ם 3 כמו גם לפי שיטת ר' יוסף אלבו . על פי המסורת , נחשבים הנביאים ציבור מהימן להעברת המסר האלוהי . לכן גם עליהם יש לדבר מתוך יראת כבוד וענווה . גם דינם של הכתובים , שנכתבו ברוח הקודש , בשום פנים ואופן איננו יכול להיות כדין ספרים סתם . כל מי שחבש את ספסלי בית הכנסת יודע שבכל שבת ובכל שני וחמישי , במעמד קריאת התורה , נהוג להגביה את ספר התורה ולומר , " וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל על פי ה' ביד משה . " קודם קריאת ההפטרה מהנביאים מברכים "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת . ברוך אתה ה' הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק , " ובתפילת שחרית , בפיוט "יגדל אלוהים חי וישתבח , " אומרים מדי בוקר " תורת אמת נתן לעמו אל על יד נביאו נאמן ביתו . " אמנם , המצב הטקסטואלי של ספרים מסוימים , מספר יהושע ואילך , מעורר לא מעט שאלות , אולם ברובם המכריע של המקרים בהם קיימות סתירות בין ספרי שמואל ומלכים לבין ספר דברי הימים ניתן לקבוע בבירור , שסתירות אלה אינן מתנגשות עם עיקרי האמונה של הרמב"ם או של אלבו , אלא למראית עין בלבד . קדושתה של התורה איננה עניין למסורת אבות בלבד . היא זועקת מכל . 1 השוו גם פולק , תשנ"ד , עמ' 341 . 2 . 344 בספרה הלכה לאגדה כצרפן של ס 5 ררת , טוענת ציפורה כגן ( תשמ"ח ) שהלכה ואגדה ( בלשוננו : חוק וסיפור - י . ר ( . הן תבנית ספרותית הפועלת בספרותנו כצופן של תרבות . ספר ייחודי זה עוסק בעיקר בספרות חז"ל וביצירתו של חיים נחמן ביאליק . . 3 במסכת בבא בתרא דף טו , עמוד א , יש מחלוקת רק לגבי שמונה הפסוקים האחרונים שבתורה , לאחר שדווח על מות משה . לפי רבי יהודה , יהושע כתבן . לפי רבי שמעון , "הקדוש ברוך הוא אומר ומשה כותב בדמע . "
|
|