|
|
עמוד:11
על מנת להבהיר את ההקשר של ההיסטוריוגרפיה הפמיניסטית . כאשר אני עובר על מה שכתבתי , אני מגלה עד כמה ברור הדבר שאני דוגמה ל"עצמי" ( Self ) התרבותי פסיכולוגי של ג'רום ברונר , שבו אני דן בפרק : 6 זהו "עצמי" שהוא תוצר של ההיסטוריה , "עצמי מהעבר להווה . " קוראים מפוכחים לא יופתעו ללמוד שאני נכד ליהודים שהיגרו בתחילת המאה העשרים מרוסיה לארה"ב , שגדלתי להיות בכל הווייתי הן אמריקני והן יהודי , בעל מחויבות דתית משמעותית והשכלה אוניברסיטאית אמריקנית , נשוי לבתם של ניצולי שואה וחי בישראל . בתקופות שונות בחיי הכרתי מקרוב ארבע מטא היסטוריות יהודיות עיקריות , שאותן אני מסביר בפרק הראשון . כילד ונער התחנכתי בבתי ספר שבהם שלטה המטא היסטוריה הדתית אורתודוקסית . בצעירותי למדתי שנים רבות בסמינר היהודי התיאולוגי של אמריקה , שבו המטא היסטוריה האקולטוריסטית הייתה בגדר "אני מאמין . " מאז 1979 אני חי ועובד בישראל , שבה מטא היסטוריה ציונית מתוקנת עדיין מעצבת את סדר היום האינטלקטואלי של המוסדות שאליהם אני קשור . אני גם משתתף פעיל בקהילייה האקדמית היהודית הבינלאומית , והייתי עד להתפתחות המטא היסטוריה הרב תרבותית , כולל הפלג הפוסט ציוני שלה . מכל מקום , אני מעז לצפות שקוראים שאינם שותפים לדעותיי לא יעשו שימוש בביוגרפיה שלי ובמיוחד במחויבויותיי ליהדות , לאמריקה ולישראל , כתירוץ לדחות על הסף את הניתוח שלי , אלא ישפטו אותו על פי ערכו . אכן , התקדים של החוויה שלי בברקלי נוטע בי תקווה שחיבור כמו שלי יכול להיראות לא כמצע של איזושהיא מפלגה דמיונית , אלא כראשיתה של שיחה רצינית שבכוחה לכלול את כל מי שההיסטוריה היהודית חשובה לו . הספר הזה הוא ניסיון של היסטוריון יהודי להידבר עם הפוסט מודרניות . אני יודע שלאחדים איראה יותר מדי פוסט מודרני , ולאחרים פחות מדי , אך אני פוסט מודרני די הצורך כדי להבין שזו יכולה להיות רק המילה הראשונה . אני מצפה לראות מה יהיה לאחרים לומר .
|
|