|
|
עמוד:13
ותרבותית , לסוגות ספרותיות אלו , לפחות עד שנות השישים של המאה התשע עשרה , ולא עם הגידול הממשי במספר הצעירים והצעירות שנחשפו לתפיסת העולם של הנאורות ואף אימצוה . לכאורה , ניתן להציע מודל נוסף שבאמצעותו התרחבו מעגלי ההשכלה היהודית , הלא הן 'רפובליקות המתפללים' המשכיליות שהתרכזו במניינים ובבתי הכנסת המשכיליים , דוגמת בית הכנסת המשכילי 'טהרת הקודש' שנוסד בווילנה בשלהי שנות הארבעים של המאה התשע עשרה . ואולם גם הצעה זו אינה מספקת הסבר מניח את הדעת לקצב ההתפשטות המהיר של חוגי ההשכלה במרחב הנדון , וזאת בשל מספרם המצומצם של מוסדות מעין אלה , הן בקהילות הגדולות ובוודאי בקהילות הפריפריאליות . במוקד החיבור שלפנינו עומדת ההנחה שדווקא ה'רפובליקה החינוכית , ' קרי , מערכת החינוך המשכילית הפרטית שהתפתחה במזרח אירופה החל מראשית המאה התשע עשרה , היתה הכלי העיקרי , הפעיל והמשמעותי ביותר שבאמצעותו הופצה האידיאה של הנאורות בקרב חוגים רחבים בחברה היהודית . לא זו בלבד , אלא ש'במרחב החינוכי' גם התרחש תהליך המעבר של חוגי ההשכלה מ'קהילייה מדומיינת' מצומצמת ואידיאולוגית במהותה , למערכת רחבה בעלת היבטים ארגוניים וחברתיים ובעלת יכולת השפעה על עולמן של 2 קבוצות נרחבות בחברה היהודית המזרח אירופית . כפי שיתואר להלן , במוסדות החינוך המשכיליים שנוסדו ביוזמתם של משכילי האזור , ושנפרסו , החל מהעשור הראשון של המאה התשע עשרה , מאודסה שבדרום ועד ריגה שבצפון , מוורשה שבמערב ועד ויטבסק שבמזרח , נחשפו באופן יומיומי אלפי תלמידים ותלמידות הן לאידיאולוגיה של הנאורות והן לתחומי ידע רחבים , קנוניים וחוץ קנוניים כאחד . בצד תהליך עיצוב זהותם התרבותית משכילית של צעירות וצעירים אלה , התפתחו סביב בתי הספר המשכיליים גם 'קהיליות משכיליות , ' להן היו שותפים צוותי המורות והמורים , הורי הילדים , וכמובן התלמידות והתלמידים עצמם . קהיליות חינוכיות חברתיות אלה , שהתקיימו באופן קבוע ולאורך שנים , תרמו תרומה מכרעת להרחבת מעגלי ההשפעה של ההשכלה במזרח אירופה ובאופן עקיף למהפכה החשובה ביותר שהתחוללה בחברה היהודית האירופית במאה התשע עשרה , הלא היא . 2 לגישה דומה ראו ריטוולד ובקר , עמ' . 208
|
|