|
|
עמוד:9
לשבוראת הקונספציה המצרים הציגו מענה סוב מבחינתם להגנה הישראלית כשתכננו את מלחמת יום הכיפורים מאת : אל"מ ( מיל { ' ד"ו דני אשו בימים אלה ובמלאות 30 שנה לפרוץ מלחמת יום הכיפורים יצא לאור בהוצאת "מערכות" ספר חדש העוסק במחקר הרקע למלחמת יום הכיפורים ועיקריו של המענה התורתי הצבאי המצרי לבעיות שהציבה מערכת ההגנה הישראלית בחזית סיני ערב מלחמת יום הכיפורים . במבוא לספר כותב האלוף שלמה גזית מי שהיה ראש אמ"ן מיד לאחר המלחמה ואסר על מחקר של האירועים מתוך כוונה לאפשר למודיעין הצבאי להשתקם , את הדברים הבאים " : לשבור את הקונספציה" הוא סיפורה של מלחמת יום הכיפורים מנקודת מבט של הצד המצרי . ספרו זה של אל"ם ( מילי ) ד"ר דני אשר בא להשלים פן מכריע בהבנתנו את מלחמת יום הכיפורים , פן אשר ועדת אגרנט לא עסקה בו ולא בחנה אותו . מאז אותו יום גורלי , 6 באוקטובר , 1973 אנו דשים שוב ושוב בשאלות הממשיכות להטרידנו - כיצד מסבירים את המחדל החמור של אמ"ן ושל קהילת המודיעין ? כיצד מסבירים את חוסר יכולתנו לתת התרעה בזמן על הכנותיהן של מצרים וסוריה לצאת למלחמה ? פן חסר זה העוסק במישור האסטרטגי של יריבתה ובאי הבנתנו את כוונותיה האמיתיות של מצרים , מוצא את תיקונו בספר . יש בספר "לשבור את הקונספציה " מסר חשוב ממדרגה ראשונה - עלינו להיות קשובים וערים לאפשרות של שינוי בתפישה האסטרטגית של הצד השני . הקונספציה הרווחת מניחה קיבעון בתפישה האסטרטגית הערבית . הסכנה הרובצת לפתחנו - סכנה בה נכשלנו לפני 30 שנה ? היא הקיבעון אצלנו . מי שחוזר שוב ושוב על המנטרה "הים הוא אותו ים והערבים הם אותם ערבים" מסתכן בנפילה לתוך הפח אותו הוא כרה לעצמו . להלן תקציר התפיסה המוצגת בספר : התפיסה הכוללת בדבר המלחמה בישראל ביום הכיפורים תשל"ד ( אוקטובר , ( 1973 יעדיה ומטרותיה כפי שהתגבשה בדרג הקברניטים במצרים , עברה בשנים שלפני המלחמה מספר שינויים . מלחמת ששת הימים הביאה לפגיעה קשה בכבוד הערבי . בסיבוב זה איבדו , לראשונה מדינות ערב שטחי מולדת , שאינם שטחי פלסטין . התבוסה והנסיגה המצרית מסיני , וניסיונות הכשל לפתוח במהלכים מדעיים כדי לשנות את המצב , הולידו , לאחר זמן , ראיה נאצרית של מלחמה כלל ערבית שיעדיה הם "להחזיר בכוח את מה שנלקח בכוח . " חוסר היכולת הצבאית בשנים שלאחר התבוסה , הביאה לפניה מצרית לשימוש במכשיר הצבאי בצורתו המוגבלת בדרך של מלחמת ההתשה . שנות המלחמה חשפו נקודות חולשה לא מעטות אצל האויב הישראלי , אך זה המשיך להחזיק בגדת תעלת סואץ , ולא אפשר פתיחתה . שנות המלחמה הצביעו על חוסן מצרי , אך הוכיחו לקבתיטים כי יש לחפש דרך אחרת . סאדאת בחן אופציות סאדאת פעל לשבירת הקיפאון והיציבות שנוצרה בשל ישיבת ישראל בשטחים בכלל 1 בסיני בפרס , קיפאון שהיה להערכתו פועל יוצא מקיום המצב של " לא שלום ולא מלחמה . " מהלכים מדיניים , יוזמות וניסיונות תווך הן מצריות והן חיצוניות עלו בתוהו . סאדאת שבחן גם אופציות צבאיות , ראה , כבר בשלב זה , בהפעלת העצמה הצבאית רק מעין מאיץ ( קטליזטור ) לקידום הסדר פולים 1 ביסודו , שיושג תודות להנעת הליכים מדיניים . איומים לחדש את המלחמה בהיקף מלא , נתקלו בהססנות של הדרגים השונים שנבעה מחולשה או אולי מחוסר בשלות של המערכת הצבאית . הצבא המצרי שנמצא אשם בתבוסת מלחמת ששת הימים לא היה כשיר לבצע משימות צבאיות רחבות היקף . סאדאת שירש מנאצר צבא בתהליך שיקום והכשרה חלקית למבצע צבאי התקפי בהיקף מלא , בחן ללא הרף אופציות מכל הסוגים . מרגע הגיעו לשלסון לא חדל סאדאת להתריע נגד כניסה הרפתקנית למלחמה , ללא ההכנות החייבות להתבצע על "בסיס מדע . " בחינת המערכות הולידה בסוף שנת 1972 את התפיסה הסאדאתית המאוחרת , שעיקרה מלחמה כוללת , מוגבלת בממדיה , כתוכנית צבאית הנותנת מענה לבעיות שמציבה מולה המערכת הצבאית הישראלית ובכך מאפשרת שימוש בה כמנוף להנעת התהליך המדיני . ההחלטה שקיבל סאדאת היתה לפנות ל"אופציה הצבאית . " המבצע הצבאי שנועד רק להניע את גלגלי הדיפלומטיה כנגד התגבשות הד 0 אנ , 0 ולשרת אינטרס מצרי מבלי להתחשב יותר מדי במטרות כלל ערביות , יכול היה בעצם להיות מצומצם ומוגבל ביעדיו . השינוי הקונספטואלי הביא בעקבותיו גם שינוי וצמצום במטרות המלחמה ואלה הועברו למפקדי הצבא שהתבקשו לתרגמן לתכניות מבצעיות לקראת המלחמה הבאה . אם שבירת הקיפאון נקבעה כמטרת היסוד של המלחמה , הרי את ההתמודדות בין מצרים וישראל הגדיר סאדאת כ " התמודדות ישירה עם דוקטרינת הביטחון של ישראל . " על בסיסה של האסטרטגיה ובהתאם להגדרת המטרה , הוגדרו המשימות שכללו את : שבירת הקיפאון , גרימת אבדות רבות ככל האפשר ושחרור האדמות הכבושות בשלבים , בהתאם ליכולות ולאפשרויות . על פי המטרה
|
|