|
עמוד:8
אשה בעלת יכולת מנהיגות ודמות ידועה בקהילה . בשנת 1885 עזבה יחד עם אחותה את הבית והשתים היגרו לארצות הברית . באותה שנה הפכה לאנרכיסטית בעקבות הפגנת פועלים שהפכה אלימה בשל התערבות המשטרה . גזר דין המוות שניתן למנהיגי האנרכיסטים בעקבות ההפגנה גרם לה לזעזוע נפשי שבעקבותיו הכריזה על עצמה כאנרכיסטית . בשנת , 1889 בהיותה בת עשרים , עברה לגור בניו יורק והצטרפה לפעילות האנרכיסטית . חייה האינטלקטואלים והאינטימיים היו שזורים בחייו של אלכסנדר ברקמן , אחד ממנהיגי התנועה האנרכיסטית . קרוב לתחילת פעילותם הציבורית בחר ברקמן להתנקש בחייו של בעל בית חרושת שהיה קשור בדיכוי מאבקם של פועלי פלדה , ולהמשיך בכך את המסורת של האנרכיסטים ברוסיה שראתה בטרור דרך התנגדות לגיטימית . ההתנקשות נכשלה וברקמן קיבל עונש מאסר לעשרים ושתיים שנה . המעשה עורר מחלוקת והתנגדות בקרב הסוציאליסטים ואף בקרב האנרכיסטים עצמם שרובם התנגדו לשימוש בטרור . במשך ארבע עשרה שנות המאסר התמידה גולדמן בתמיכתה הבלתי מסויגת בברקמן . המאסר האיץ את התפתחותה האישית כדמות עצמאית והעצים את מחויבותה לתנועה האנרכיסטית . היא החלה לדבר בציבור והתפרסמה בזכות כישרונה הרטורי . כבר בהיותה בת עשרים וארבע נחשבה לנואמת מקצועית ומבריקה . האסיפות שבהן דיברה משכו תמיד קהל רב של מעריצים כמו גם של מתנגדים . באותה שנה הפכה בעיני העיתונות למנהיגה המובטלים בניו יורק ונעצרה על ידי המשטרה בפילדלפיה . בריאיון אתה , באותה שנה טענה שהפכה להיות אנרכיסטית מתוך אגואיזם , "זה גורם לי כאב " , אמרה , "לראות בסבל של אחרים " . מעבר להזדהות האישית עם סבלם של אחרים והרצון לתקן את העולם היתה גולדמן משוכנעת לחלוטין שאין תיאוריה אחרת מלבד האנרכיזם שגלומה בו היכולת לכונן חופש
|
|