|
|
עמוד:12
הוא לפעמים רב כל כך , עד שקשה להאמין כי כוונת האמנים בשתי התקופות היתה לאותו היצור עצמו , בעל אותו המבנה ואותן התכונות . דבר זה , הידוע לכול , מביא אותנו לשאלתנו הראשונה I בבואתו של האדם באמנות — באיזו מידה היא "בבואה" במובן המדויק של המלה ? במלים אחרות ו מה כאן היחס בין הטבע , המספק לאמן את האובייקט של תיאורו , לבין אופן עיצובה של היצירה , המתארת אותו אובייקט ? דמותו של האדם , כפי שהיא מופיעה ביצירות האמנות של התקופות השונות — כלום יש לראות בה בעיקר תיאור של גוף נתון , טרנסקריפציה של הטבע לתוך חומר האמנות , או שמא היא קודם כל יצירה מקורית , ראשונית של האמנות עצמה ? שאלות אלה , העולות בהכרח מתוך עיון בתמורות הרבות של תיאור דמותו של האדם באמנות האירופית , אינן מוסבות בשלב זה של דיוננו על יצירות מסוימות ועל יוצרים אינדיבידואליים . ברור , תמונת עירום המצוירת בידי סזאן טבועה בחותם אישיותו וסגנונו של צייר זה , ופסל של גבר , המעוצב בידי מיכאל אנגילו , מגלה את ה'נוראות , את n , terribilita המאפיינת את מפעלו של אמן גדול זה . אך עובדות פרטיות אלה מוליכות אותנו לשאלה כללית ומקפת : דמותו של האדם כנושא של העיצוב האמנותי — לפי איזה חוקים היא מעוצבת , לפי חוקי הטבע או לפי חוקי האמנות ; פרשת היחסים בין הטבע לבין האמנות היא , כפי שעתידים אנו לראות , סבוכה הרבה יותר ממה שנראה לנו ממבט ראשון . במסגרת זו לא נעסוק בשאלה גדולה זו , אך נוכל לומר כי כל מחקר בתולדות התיאור האמנותי של גוף האדם יצטרך להכיר בכך שדמות זו , כפי שהיא עולה מן היצירות המעוצבות , היא במידה רבה יצירתה של האמנות עצמה י צורתו של האובייקט הטבעי המתואר ביצירות אלה , היינו צורת גופו האורגני של האדם , איננה אלא נקודת מוצא של היצירה עצמה . ההשקפות בדבר סיבותיה של תופעה זו יכולות להיות שונות ומגוונות — ואנו יודעים תיאוריות לרוב — אך העובדה עצמה שוב אינה יכולה להיות מוטלת בספק . מן הראוי לרמוז כאן , בהערות מבוא אלה , על גיבוש מסוים של תיאור דמותו של האדם באמנות הפלסטית ; אני מתכוון לעירום , לתיאור הגוף העירום . המסורת של תיאור הגוף העירום , של הגבר ושל האשה , נמשכת בכל ההיסטוריה של האמנות האירופית . כידוע , היו תקופות מסוימות , שבהן נתמעטו תיאורים אלה והיו תקופות אחרות , שראו בגוף העירום את אחד הנושאים המרכזיים והנשגבים של העיצוב האמנותי . ברם , למרות תנודות אלה , לא נפסקה המסורת של תיאור הגוף העירום מאז ימי יוון הקלסית ועד ליצירתו של פיקאסו . בהשוותנו את דימויי הגוף העירום , כפי שאנו זוכרים אותם מן הגלריה העשירה של יצירות המופת , עם גופו הממשי של האדם החי — כפי שאנו רואים אותו למשל בחינת "מודל" בבתי ספר לאמנות — לא נוכל שלא לעמוד על ההבדל המהותי הקייס ביניהם . הגוף העירום המעוצב באבן הוא
|
|