|
|
עמוד:9
הקדמה שאלת היחס שבין הדת למוסר היא מן השאלות הבסיסיות והחשובות , הן בפילוסופיה של הרת הן בפילוסופיה של המוסר . מנקודת מבטה של הפילוסופיה של הדת , שאלה זו נוגעת לבעיות יסוד , כגון טובו של האל , טיבם המוסרי של ציווייו , התאודיצאה ועוד . מנקודת מבטה של הפילוסופיה של המוסר , שאלה זו קשורה בשאלת טבען ותקפותן של הנורמות המוסריות , ובעיקר , האם תוקפן של נורמות אלה הוא עצמאי ובלתי מותנה בצווי האל , או שמא רק צו האל הוא המקנה להן תוקף , כך ש'באין אלוהים — הכול מותר . ' על שאלת היחס בין הדת למוסר והיבטיה השונים נשתברו קולמוסין רבים בתולדות ההגות האנושית משחר ימיה ועד עתה . היו שטענו שהנחות דתיות חיוניות לפעילות המוסרית , וכי הדת , באופן זה או אחר , היא תנאי למוסריות . היו שדחו תלות זו , תוך שהם מנסים להוכיח את האוטונומיה של המוסר , ומהם שהרחיקו לכת וטענו שהדת מפריעה ומנוגדת למוסריות . דוגמה ידועה להוגה מהסוג הראשון הוא קאנט . אף על פי שהדגיש את האופי האוטונומי של המוסר , סבר קאנט , שאמונות דתיות מסוימות — מציאות האל , האמונה בשכר ועונש — הכרחיות לפעילות המוסרית , והן בלשונו : 'פוסטולטים של התבונה המעשית . ' דוגמה להוגה מהסוג האחרון הוא ניטשה , אשר סבר שהדת מפריעה להתפתחותו של האדם ובולמתה . בלשונו הבוטה : 'אלוהים הוא תשובה גסת אגרוף , גסות רוח כלפינו ההוגים . ביסודו של דבר , איסור המוטל עלינו בגסות אגרוף : לא תחשובו' ( תשל"ג , עמ' . ( 161 רק עם 'מות האלוהים , ' עם שחרורו של האדם מכבלי הדת , נפתח לו השער להתפתחות מוסרית אותנטית . חילוקי דעות אלה אינם תאורטיים בלבד , אלא יש להם השלכות מעשיות ; שהרי מי שסבור , למשל , ש'באין אלוהים — הכול מותר , ' ומחזיק בתפיסת עולם אתאיסטית , יסיק מכך שהכול מותר ,
|
|