|
|
עמוד:יג
אלה מחבריו בממשלה שביקשו להמתין ולנסות מהלך מדיני . במצב המורכב שנוצר בצמרת הצבאית כתוצאה מן ההמתנה היה עליו לשמור על האמון בינו ובין הרמטכ"ל ולעודד את רוחו בעת המשבר שפקד אותו . הוא נדרש לנווט את חברי הממשלה שבאו ממפלגות שונות ושהשמיעו דעות מגוונות , ולהקרין ביטחון ומנהיגות כלפי הציבור האזרחי והצבאי . דחיית המהלך הצבאי ב 48 שעות ב 23 במאי ושליחותו של אבן למדינות אירופה ולארצות הברית היו תחילתו של התהליך שפגע במעמדו של אשכול . באותו שלב החלו מתנגדיו הפוליטיים ממפלגות האופוזיציה במסע התקפות עליו והטילו ספק בכושר מנהיגותו וביכולתו לעמוד בלחצים המדיניים והצבאיים . ראשי "חרות" ורפ"י , מפלגות האופוזיציה , היו בין ראשי המדברים , אך גם שרי המפד"ל בממשלה הצטרפו לתרשים את העברתו מתפקיד שר הביטחון . שרי המפד"ל לא מיהרו להסכים לצעדים צבאיים והיו בהם כאלה שהתלבטו מאוד אם ומתי לצאת למלחמה . אולי דווקא משום כך לא מצאו באשכול משענת בטוחה ומורה דרך להחלטות נכונות . הם הרשו לעצמם להסס אך רצו שבראשם יעמוד מנהיג החלטי . אשכול דחה את ההצעות להקים ממשלה בראשות בן גוריון או למנות את משה דיין לשר ביטחון במקומו . הוא התקשה להבין מדוע מבקשים להחליפו והיה בטוח שמילא כראוי את תפקיד שר הביטחון ושבכוחו להוביל את צה"ל לניצחון . הוא סירב להגיש את ראשו למתנגדיו . אך התפתחות האירועים בין ה 24 ל 28 במאי שינתה את המצב . איום סובייטי מצד אחד ולחץ אמריקני מצד אחר דווקא שכנעו את אשכול לצאת למערכה ב 27 במאי , אך חברים בממשלתו היססו וביקשו להמתין והוא לא הצליח להשפיע על עמדת המתנגדים . ביום למחרת , כשגברו האיום הסובייטי והלחץ האמריקני והצרפתי , שינה את עמדתו והציע להמתין . באותו ערב מסר הורעה ברדיו והתקשה לקרוא את נוסח הדברים שתוקן בכתב יד לפני השידור ( תמונה בעמ' . ( 542 ה"גמגום" ששמעו המאזינים חרץ את גורלו . מעמדו הלך והתדרדר לאחר אותו ערב ככדור שלג . למתנגדיו הפוליטיים הצטרף עיתון "הארץ" ואחריו חבריו למפלגה ולממשלה . רק מעטים כמו גולדה מאיר נשארו נאמנים לו ותמכו בו עד לדיון האחרון במפלגה ב 30 במאי . בעל כורחו ומתוך תחושה שנגרם לו עוול נאלץ אשכול לוותר על תפקידו כשר ביטחון ולהעביר את התפקיד למשה דיין . הוא הבין את גודל השעה אך לא הצליח להבין מרוע פגעו באמינותו ובכושר מנהיגותו . החן והקסם האישי שלו וגם הכנת הצבא למלחמה במשך שנות כהונתו לא עמדו לו במצב של חררה לאומית , שנוצלה בחלקה על ידי יריבים פוליטיים . אי אפשר להאשים רק את מתנגדיו במה שאירע לאשכול , והמתבונן במהלכים ההיסטוריים רואה את התהליכים שכרסמו במעמדו עור לפני תקופת ההמתנה ואת מרכיבי אישיותו שהשפיעו על מעמדו . אשכול עצמו ראה במהלך הזה צעד בלתי נמנע שההיסטוריה כפתה עליו ורק ביקש : "ההיסטוריה - מה שאת רוצה לעשות - תעשי מהר" ( תעודה . ( 171 לאחר השינויים בממשלה וכניסתו של דיין לתפקיד שר הביטחון החליטה הממשלה ב 4 ביוני לפתוח במלחמה ביום למחרת . לאחר שניטל ממנו הניהול הביטחוני התרכז אשכול בימי המלחמה בתפקידו כראש ממשלה ועסק בעיקר בניהול הצד המדיני שלה , בהרגעת הרוחות באמריקה ובקבלת החלטות מדיניות על מהלכי המלחמה . אשכול גילה מודעות רבה למשמעויות הדמוגרפיות של סיפוח שטחים שבהם אוכלוסייה ערבית גדולה ולפתיחתם של אופקים מדיניים לשלום לאחר המלחמה . כבר ב 6 ביוני כינס התייעצות לדון על הנושא והביע את עמדתו שיש להיזהר בכיבוש הגדה המערבית על מיליון תושביה . הוא תמך בכיבוש העיר העתיקה של ירושלים בגלל הקשר היהודי למקום אך גם הדגיש את העובדה שיש שם 60 , 000 תושבים . לעומת עמדתו כלפי כיבוש הגדה תמך אשכול בפרוץ המלחמה בכיבוש מעיינות הבניאס ובהמשכה בכיבוש כל הרמה הסורית . ועדת השרים לענייני ביטחון דחתה את ההחלטה על כיבוש הרמה בגלל התנגדותם של כמה מהשרים , אולם עקב הנסיבות שהשתנו החליט דיין להתחיל בכיבוש הרמה ב 9 ביוני מבלי להתייעץ עם אשכול ועם ועדת השרים . אשכול מחל על כבודו , משום שתמך בכיבוש הרמה , וכמוהו שרים אחרים שישבו בוועדת השרים . רק השר חיים משה שפירא תבע להפסיק את הלחימה , אבל עמדתו לא התקבלה , ובדיעבד אישרה ועדת השרים את הפעולה הצבאית . לאחר המלחמה שב אשכול ליהנות מאהדת הציבור ונישא על גלי הפופולריות של דיין ורבין , אך הוא לא נרפא עד יום מותו מן הפגיעה בו ערב המלחמה ולא שכח את העלבון שספג . הבעיות שהיו מונחות על שולחנו של אשכול לאחר המלחמה וההחלטות שעמדו בפניו בשנה ותשעת החודשים שנותרו לכהונתו הטביעו את חותמן על עתידה של מדינת ישראל .
|
|