|
|
עמוד:ט
כולו . הוא קידם את כל צורות ההתיישבות , כגון קיבוץ , כפרי עבודה וכוי , אך בעיקר את מושבי העובדים , שהפכו לצורת ההתיישבות העיקרית . הוא תמך בהתיישבות בכפרים הערביים הנטושים ובפיזור האוכלוסייה אפילו למקומות קשים למחיה . בעבודתו בתחום זה גילה אשכול לב חם ואישיות פתוחה אך גם מידה מסוימת של קשיחות וביקורת כלפי חלק מן העולים . הוא השווה את הקשיים שעברו העולים לאלה שעברו עליו ועל חבריו בשנים הראשונות לעלייתם , וראה את הסבל כחלק ממחיר ההתיישבות וההתערות בארץ . "צריך להסביר לעולי כורדיסטן כי דרכם מהרי המולדת ועד לאדמת הנגב סוגה בדולרים ... הסוכנות לא תטפל בהם פעמיים ולא תשקיע סכומים נוספים " ( תעודה . ( 87 באותן שנים הצליח אשכול לממש את חזון ההתיישבות שלו : להקים עשרות ואפילו מאות יישובים , פי שניים ופי שלושה ממה שהוקם מאז ימי חיבת ציון ; הוא הקים יישובים בכל מקום שניתן , ניסה צורות התיישבות שונות וחינך אנשים להתיישבות חקלאית . בשנת 1951 נבחר אשכול לכנסת השנייה ובאוקטובר אותה שנה התמנה לשר החקלאות והפיתוח . כעבור פחות משנה ביוני 1952 התמנה לשר האוצר במקומו של אליעזר קפלן . קרבתו של אשכול לבן גוריון מאז הקמת המדינה וניסיונו הכלכלי לאורך השנים , בכלל זה בימי כהונתו כגזבר הסוכנות , סייעו לבחירתו לתפקיד . עשור שנים כיהן אשכול בתור שר אוצר ומתפקיד זה הגיע לראשות הממשלה . מצב המשק עם כניסתו לתפקיד היה מן הקשים שידעה המדינה - אינפלציה , גירעון כספי ומשטר צנע שהלך והתערער . חורשים ספורים לפני כניסתו לתפקיד החליט קפלן על "מדיניות כלכלית חדשה" שעיקרה היה בלימת האינפלציה ושיפור במאזן התשלומים , אך יישום התכנית הוטל על כתפיו של אשכול והצלחתה היתה תלויה בהצלחתו . תהליך השינוי לא היה מידי ורק בהדרגה יצא המשק מן המשבר ולקראת 1955 החלה צמיחה כלכלית . בין הצעדים שהביאו לצמיחה היו צמצום משמעותי בתקציב הביטחון , פיחותים במטבע , מדיניות שעודדה ייצור לעומת פיקוח ותקצוב , שיפור בזרימת מטבע חוץ לארץ באמצעות הסכם השילומים , הסיוע האמריקני ומפעל הבונדס , צעדים מבניים שהנהיג אשכול במשרד האוצר , ושסייעו לו בביצוע המדיניות ; כגון הקמת אגף התקציבים ושילוב כלכלנים צעירים בוגרי האוניברסיטה העברית , שהכניסו רוח מקצועית לניהול אוצר המדינה ושבעזרתו של אשכול שיפרו את מוקד קבלת ההחלטות ואת יכולת הביצוע של המשרד . הקמה בנק ישראל בשנת 1954 היתה צעד נוסף לשיפור הניהול הכספי של אוצר המדינה והניהול המשקי של הממשלה . בשנת , 1953 בתקופת כהונתו הראשונה של אשכול כשר אוצר פרש בן גוריון מתפקידו ושרת התמנה לראש ממשלה . בךגוריון הציע את התפקיד לאשכול , אך הוא סירב להעמיד את עצמו לבחירה במפלגתו משום שלא ראה את עצמו באותה עת מתאים לתפקיד ולא נדחף למנהיגות לאומית בטרם עת . בצעירותו האמין אמנם בכוחו לצמוח למנהיגות , כפי שכתב לאלישבע קפלן בשנת : 1926 "יסלח לי אלוהי הצניעות ויכול להיות כי בכל זאת נוצרתי קצת לגדולות " ... ( תעודה , ( 20 אך בשלב זה של חייו רצה לקדם את התכניות לשיקום המשק במשרד האוצר . כעבור פחות משנתיים , בעקבות התערערות מצב הביטחון , חזר בן גוריון למשרד הביטחון , וביולי 1955 לאחר הבחירות לכנסת חזר לכהן כראש ממשלה . בממשלתו החדשה המשיך אשכול לנהל את משרד האוצר , וחברו ומנהל משרדו פנחס ספיר התמנה לשר המסחר והתעשייה . בתקופה זו חל שינוי בניהול המדיניות הכלכלית - הדגש עבר מן החקלאות לתעשייה ולענפים יצרניים אחרים . בתקופת כהונתו השנייה של אשכול כשר האוצר גדל חלקם של התעשייה , המחצבים והחשמל בתקציב הפיתוח והונחו תשתיות לצמיחת המשק בתחומים שונים . מלחמת סיני עצרה את התהליך , ורק לאחריה בשנת 1957 כשקטנו הוצאות הביטחון , חזר המשק לצמוח - תחילה בצעדים מרודים ואחר כך לקראת , 1959 בצעדים מהירים יותר . במיוחד גדלה התפוקה בתעשייה והייצוא התעשייתי גדל ב 100 אחוז . אשכול וספיר היו המובילים של הצמיחה במשק , וזו סייעה לאשכול לחזק את מעמדו במפלגה והביאה במידה רבה להצלחת מפא '" בבחירות לכנסת בשנת . 1959 אשכול חיזק את מעמדו במפלגה כשהצליח לפשר לפני הבחירות בין צעירי המפלגה , ובהם משה דיין ושמעון פרס , שנתמכו על ידי בן גוריון לבין הוותיקים ולמנוע את פרישת הצעירים מן המפלגה . "הצעירים" ביקשו לרענן את המפלגה ולפתוח את שורותיה . הם יצאו נגד קבוצה של עסקנים ותיקים שמנעו מהם לתפוס עמדות מפתח במפלגה וביקשו לשנות בה כמה סדרים מיושנים . אשכול הסכים לשלב את הצעירים אך באופן הדרגתי ולא בקפיצת הדרך . הוא לא השתכנע במניעים הדמוקרטיים שלהם או שיש להם דרך רעיונית משלהם , ומצא ששאפתנות אישית ולוהטת הדריכה אותם במאבקם . למרות הביקורת שלו עליהם גברה תפיסתו היסודית שיש למנוע פילוגים במפלגה ולאחד את הכוחות . והוא הצליח להביא לשילוב
|
|