|
|
עמוד:ח
נטיות לבם ולא להיקלע לחיי הבורגנות של העיר . בשנות המשבר הבלכלי של ימי העלייה הרביעית הגה את תכנית התיישבות האלף הראשונה , תכנית ליישוב 1 , 000 איש ביישובים חקלאיים , ולאחר זמן מה הצליח לשכנע את חבריו לדרך בנחיצות התכנית ומימש אותה באזור הקישון המזרחי . באמצע שנות העשרים החל אשכול להשתתף בקונגרסים הציוניים ושם ניתנה לו הזדמנות להתבונן על מנהיגי התנועה וללמוד דרכי מנהיגות . תיאוריו על מהלכי הקונגרסים , על האירועים המרכזיים בתנועה ועל פעילותם של השותפים בעשייה הציונית מלמדים על אופי שאיפותיו . הוא התפעל כיצר הצליח וייצמן לכפות את רצונו הר כגיגית על הציונים והלא ציונים ולהקים את הסוכנות היהודית בשנת , 1929 וכאב את כאב ההדחה של וייצמן בשנת 1931 ( תעודה . ( 31 הוא התרשם עמוקות מבךגוריון , שהוא "מנהיג עם עובד בחסד עליון" ( תעודה , ( 46 בעוד מנהיגים מן השורה השנייה זכו ממנו לביקורת . אפילו את ארלוזורוב תיאר בתחילה בביקורתיות על כך ש"לא היה פועל ממש" ועל ש"חסר לו דבר מה אורגני וחשוב לנו" ( תעודה . ( 22 אשכול השתתף בוועידת היסוד של מפא"י בראשית 1930 שהגשימה את השקפתו על הצורך בפשרה שתאחר את מפלגות הפועלים . בשנות הגזרה על יהודי גרמניה הזדהה אשכול עם מצבם ואף יצא לסייע להם . למעלה משנה ישב בגרמניה וראה מקרוב את מצוקת היהודים . בניגוד לעמדה של רבים ביישוב שדחו כל מגע עם השלטונות הנאציים , תמך אשכול בתכנית ה"העברה , " שאפשרה העברה חלקית של ההון היהודי בגרמניה לארץ ישראל , ואף בהרחבתה למדינות אחרות כמו ארצות הברית . אשכול ראה את הכוח הטמון ב"העברה" לפיתוח הכלכלה הלאומית של היישוב והיה מוכן לשלם את המחיר המוסרי של מגע עם השלטון הנאצי . לאחר שובו לארץ ישראל ניהל את חברת "ניר , " חיזק את מעורבותו בחיי הכלכלה של היישוב ושל ההתיישבות , ופסע פסיעה גדולה לקראת תפקידו העתירי כשר האוצר . בשנות המרד הערבי שהחל בשנת , 1936 תמך אשכול בהבלגה מבוקרת , וכימי המחלוקת על תכנית החלוקה עמד לצד המחייבים את חלוקת ארץ ישראל אם כי מתוך כאב וצער . "כשאני רואה את הגרזן הזה על מפת ארץ ישראל לבי שותת דם" ( תעודה ( 51 אמר , אך מיד נרתם למאבק על שינוי התכנית והרחבת המדינה היהודית כדי שהערבים והאנגלים יתרגלו "שאין אנו צוענים בארץ ישראל . " כדי להבטיח ולהרחיב את הגבולות העתידיים של המדינה היהודית פעל לזירוז הקמתם ולקביעת מיקומם של יישובי "חומה ומגדל" באזורי הספר . שני תפקידים שנטל אשכול על עצמו באמצע שנות השלושים ובשנות הארבעים העמיקו את מעורבותו בהנהלת ענייני היישוב והמפלגה והכינו אותו לתפקידים הממלכתיים הצפויים לו . בשנת 1935 הציע להקים חברת מים לאומית , וכשהוקמה חברת "מקורות" בשנת 1937 עמר בראשה במשך 15 שנים והעמיד את נושא המים במקום מרכזי בסדר העדיפות הלאומי ; " המים הוא דופק ומירוץ הדמים של היישוב" כתב ( תעודה . ( 55 בשנת 1940 התמנה לחבר במפקדה הארצית של ה"הגנה" ועסק בבעיות הביטחוניות של היישוב . בשנות הארבעים התקרב אל בן גוריון , וכשפרצה בשלהי 1947 מלחמת הקוממיות התמנה לעוזרו האישי וסייע לו בניהול המלחמה בתחומי הגיוס , האספקה והרכש . כמי שסבר ש " אם אין לחם לא רק אין תורה אלא גם אין מלחמה" ( תעודה ( 71 דבק אשכול במשימה שהוטלה עליו , וחרף הביקורת שהוטחה בו מרי פעם עשה ככל שניתן באותם זמנים להעמיק את הגיוס לצבא , בשלב ראשון כלי חיילי האצ"ל והלח"י , ואחר כך דאג לשלב גם אותם בכוח המגויס . הוא העריך את חשיבות הספקתם של כלי נשק והשקיע מאמצים רבים להבטיח הספקת כלי נשק כבדים בטנקים ומטוסים . במהלך המלחמה רתם את עצמו למהלכים שנבעו מתפיסת הממלכתיות של בן גוריון . הוא תמך בפירוק הפלמ"ח , הביע הסתייגות מגישתם הבדלנית של חבריו , וקבע "שאין מקום להתרברבות , להתנשאות וליהירות" ( תעודה , ( 74 ושהצבא צריך להיות מושתת על העיקרון צבא אחד , מטה אחר , פקודה אחת . בשנות העלייה הגדולה שלאחר קום המדינה כיהן אשכול בתפקיד ראש מחלקת ההתיישבות וגזבר הסוכנות , ובתפקידים אלה הפעיל כדבריו את כל כוח היצירה שלו כדי להשתחרר מכל רוטינה ומכל שגרה שבמחשבה ובמעשה ביישוב העולים . בשנים אלה עמדה לפניו המטרה למצוא קורת גג ותעסוקה לעולים ולהפוך את העלייה למנוף של פיתוח והתקדמות ליישוב
|
|