|
|
עמוד:יג
התבונית של מהות המשפט והחוק . מסיבה זו עצמה חשוב להגל להדגיש שמטרתו איננה לחבר " ספר חוקים פוזיטיבי , כלומר ספר חוקים כזה הדרוש למדינה ממשית" אלא להתחקות אחר " העניין עצמו , " אחר " טבע העניין , " אחר " המהותי באמת , מושגו של העניין" – כולם ביטויים שבהם " העניין" מציין את המושג " פוליטי , " את טבעו של הקיום החברתי של האדם ( סעיף , 3 בהערה . ( אם הופעתו הממשית של המשפט וגלגוליו ההיסטוריים הוא נושאה של מהות , של " טבע העניין עצמו , " המתהווה בתיווכה אך עקרונית איננו יכול להיות מצומצם לאותה הופעה עצמה , אזיי מתעוררת השאלה : מהי אותה מהות ? או מהו אותו " טבע העניין" הנפרש בפעילותו המעשית של האדם כיצור חברתי-פוליטי ? תשובתו של הגל לשאלה זו היא חד-משמעית וקצרה : עניין זה הוא הרצון , כלומר אותו הדבר המכריע אצלנו בכל פעולה מתוך חירות . בסעיף , 4 שהוא הגרעין הפילוסופי המתומצת של החיבור כולו , הגל קובע : קרקע המשפט היא הרוחני בכלל , והרצון הוא מקומו המדויק יותר ונקודת המוצא שלו . הרצון הוא חופשי , במובן זה שהחירות היא עצמותו וייעודו , ושיטת המשפט היא ממלכת החירות הממומשת , עולם הרוח שנוצר מתוך עצמו כטבע שני . באותה טכניקה המאפיינת את הספר כולו גם כאן הסעיף נפתח בקביעה כללית וחד-משמעית שלאחריה בא הסבר רחב יותר ובו הגל מנסה להבהיר לשומעיו – יש לזכור שפילוסופיה של המשפט היא חיבור המבוסס על הרצאותיו של הגל באוניברסיטה בברלין – את מובנה של הקביעה ואת משמעותה . מהסבר מורחב זה עולה שלדעת הגל המונח רצון , או מה שהוא לחלוטין שקול-משמעות – רצון חופשי , מציין צורה ייחודית של פעולת מחשבה המובחנת מאחרות בכך שהיא פעולת מחשבה הקובעת מציאות ומעניקה לעצמה מציאות . בתפישה האינטואיטיבית הרצון הוא משיכה פנימית לדבר מה , והחופש הוא היכולת לבחור בין חלופות ; ואם החלופות חסומות בפני האדם או שגורם חיצוני עוצר בעדו ואינו מאפשר לו לבחור בדבר שאליו הוא נמשך ( בלשון התפיסה האינטואיטיבית : הדבר שהוא רוצה בו , ( אומרים שהוא אינו חופשי . אבל אצל הגל לא כל משיכה לדבר כלשהו זכאית להיקרא " רצון , " והבחירה בין חלופות לא היא מהות החופש ; רק רצייה ( בפי הגל " פעולת רצון" או " מחשבה מעשית ( " שעולה ממהותו של
|
|