|
|
עמוד:12
" דברים שרואים משם" אנשי הקהילה בתפקידיהם האזרחיים מלוחם בטרור ללוחם הראשי באש רב-טפסר שמעון רומח , נציב כבאות ראשי , לשעבר סגן ראש אגף בשב"כ ראיינו : אפרים לפיד ודוריס לילינג שמעון רומח , נציב כבאות ראשי , שהיה סגן ראש אגף בשב"כ , מתמודד כיום עם אתגר לא פשוט . המבנה הארגוני של מערך הכבאות הוא מבנה אנכרוניסטי שמערים הרבה מאוד קשיים על ממלא התפקיד . קודמיו לא עמדו בכך והתחלפו בקצב של שישה בתוך עשר שנים . רומח מכהן בתפקיד כבר שלוש שנים וחצי , והסוד שלו ? הבאת התרבות הקיימת בשב"כ לארגון שהוא מנהל והשכנת שלום בין ארגון הכבאים הארצי לבין נציב הכבאות . עד שהגיע , הקשר ביניהם הסתכם במלחמה מתמדת . על תרומת ניסיונו הביטחוני הוא אומר : "התרומה של שירותי בשב"כ אדירה , וזה בא לידי ביטוי בכל תחומי הפעילות" בעת שירותך בשב"כ פעלת בשלוש זירות משמעותיות - יהודה ושומרון , לבנון ועזה . מה "התרשמותך מההבדלים בין הגזרות מבחינת השב"כ ? ההשוואה אינה קלה . בתקופה שהייתי בעזה הייתה שליטה די מסיבית של ארגוני טרור . מאות מבוקשים היו בשטח , רובם היו שרידי צבא השחרור הפלסטיני , שעד שנתיים קודם לכן הובסו בידי צה"ל בכיבוש ארצם . אמל"ח לא היה חסר להם , גם לא הייתה חסימת גבולות הרמטית . עדיין לא הייתה חסימה דרך הים . במרחב סיני עמדו לרשותם כמויות אדירות של אמל"ח . זו הייתה לחימה בזירה פרוצה ומרובת אלמנטים טרוריסטיים . זו הייתה תחילת התקופה , ואילו בסופה , בדצמבר , 76 פני הזירה השתנו בצורה מדהימה . הצלחנו להגיע למצב שבו מספר המבוקשים ירד באופן ניכר והמפקדות של ארגוני הפח"ע שהיו בעזה חוסלו כמפקדות . בסוף פעלו טרוריסטים בחוליות בודדות בהפעלה מבחוץ . שמנו יד על כמויות האמל"ח , הצלחנו לשלוט בסיני מבחינה מודיעינית והצלחנו לבודד את שתי הזירות . המצב בעזה היווה נקודת פתיחה למצב דומה שנכנסתי אליו ביהודה ושומרון . כבר לא היו מפקדות בתוך השטח ביהודה ושומרון , אלא גבולות אטומים . זו כבר אינה תקופת המרדפים , של חדירת החוליות והחדרת האמל"ח המסיבי , אלא שליטה הרבה יותר מסודרת , כיסוי מודיעיני סביר וירידת רמת הטרור . שלא כיהודה , שומרון ועזה , ששם טבעי שיפעל שב"כ , הרי בלבנון , ארץ אויב מחוץ לטריטוריה , הייתם צריכים ליצור תשתית יש מאין . לבנון הייתה זירה מהנה לעבודה , בדיוק בגלל העובדה שיצרנו יש מאין . התחלנו את העבודה בלבנון בתקופת האורז והאופוריה , חשבנו שהלבנונים רואים אותנו כמשחררים . מרגע שאני ואחרים כמו יוסי גינוסר הגענו , ראינו שאנחנו אחרי תקופת האורז , ואת האורז החליפו רימונים . עבדנו שם בתנאים קשים . המשימה המרכזית הייתה לצקת תשתית מודיעינית חדשה לגמרי . הבעיה השנייה הייתה שסגל הלוחמים שלנו התחלף כל כמה חודשים ולא היה איש מודיעין שעבד בשטח לאורך זמן , ובכל תחלופה כזו מאבדים נתח מהידע שנצבר , מאבדים סוכנים . ובה בעת התחיל לפעול טרור שיעי . זה היה מאתגר ומעניין מאוד מצד אחד , וקשה מצד אחר
|
|