|
|
עמוד:13
מעבר לק ו ווים אם הלוי עוסק במאמרו גם ב"חובת הנאמנות" מול "זכות ההתכחשות" נדמה לי שבפרשת נידוני קהיר , נטשו השולחים את שליחיהם . האם היו השולחים נוהגים אחרת אילו התענו בכלא ההוא בנינו שלנו , פאר הנוער הישראלי ? חיים גורי מאמרו של אפרים הלוי - "זכות ההתכחשות וחובת הנאמנות" - עוסק בכל המימדים האפשריים בסוגיה הנושנה ביחסי שולח ושליח , מפעיל ומופעל , בתחום הסמוי והחשך והנפתל שבעולם ה"ריגול . " אנו שבים אל הכינוי הקדום והתנ"כי - "המרגלים . " יהושע לא עסק ב"קציני מודיעין" או ב"שליחי סתר" אי "ב"סוכני חרש" או ב"סוכנויות איסוף . " המטרה לא השתנה מאז - "השגת ידיעות . " מודיעין מעולה ומעודכן היה ויהיה בסיס לכל הערכת-מצב בכל דרג מחליט ופוקד . לא בכדי מופיע הסעיף " ידיעות" כראשון ב"עקרונות המלחמה . " סוכנויות האיסוף בימינו רבות ומגוונות וכוללות אמצעי חישה , איתור , זיהוי ופיענוח , מתוחכמים המשלימים אלה את אלה . אך תמיד נשאר האדם שמעבר לקווים , "קצין המודיעין" הנשלח אל ארץ היעד או איש מקומי הפועל בה למען מפעיליו . אלה ואלה נתונים בסכנה מתמדת ומעלים , לא פעם , בעיות חילוץ קשות . כימי חיי כאיש פלמ"ח וכקצין בצה"ל הכרתי כמה מאנשינו שפעלו מעבר לקווים . אדם הנוטל על עצמו משימה כזאת יודע היטב את הצפוי לו , מקבל על עצמו את "חוקי המשחק . " לפעמים הוא שב הביתה , כתום תקופת כלא ויסורים קשים , כמו יהודה תגר , למשל . לפעמים הוא נתלה בכיכר העיר , כאלי כהן , למשל . על אף הישגיה הרבים של "קהילת המודיעין" עד /" יראים אנו מפני הלא ידוע , הלא צפוי מראש . כבר נאמר לא פעם כי " דמיונם של הרוצחים עולה תמיד על דמיונם של הקורבנו ת . " ישנם שליחי סתר הרשאים לספר לאחר זמן רב את קורותיהם בארץ היעד . אחרים נידונים לשתיקה ממושכת . למרבה הצער , שמו ופועלו 0 רע \ ת נידוני קהיר , בעקבות "עסק הביש" הידוע , בראשית שנות ה , 50- אינה מרפה מאיתנו . היא הולכת אחרינו כמזכרת ע . /// של שליח כזה נחשפים בחלקם רק במקרי אובדן וכישלון . מה אנחנו יודעים על מעשיהם של כל אלה שהצליחו לפעול מבלי להחשף ? אינני מצוי בפרטי הדברים אך אני משער מה תרמו כל " קציני המודיעין" האלה למען ביטחונה של ישראל וכמה צרות ומכשלות מנעו ממנה . כל אלה , כאמור , נידונים לאלם . גם כתום שירותם יתקשו לגלות את עלילותיהם , אלא אם כן ערקו אל מחנה האויב או נהנו מחוקי ההתיישנות . סוכני ישראל מופלים לרוב לרעה לעומת דומיהם לשליחויות ולמעשים בשירותי ביון אחרים . כאן עודנו מצויים בעיצומו של סכסוך מתמשך . כל עוד לא יונח לישראל מאויביה יהיו הסיפורים האלה חסויים וחוק ההתישנות לא יחול עליהם . אולי דווקא בשל כך חשובים ביותר דבריו של הלוי . לאחר קריאתם אנחנו מודעים יותר לבעיה . הלוי עוסק בהרחבה בשוני שבין לוכשי מדים הנופלים בידי האויב , כשבויי מלחמה , לבין שליחי הסתר ואין לי להוסיף הרבה בסוגייה זו . הדברים מסתבכים והולכים כאשר אנו עוסקים בהבדל שבין שליח ישראלי הפועל מאחורי הקווים לבין איש מקומי , אזרח ארץ היעד , יהודי או לא יהודי . יהודי המשתף פעולה עם אנשיו עושה זאת מתוך הזדהות לאומית עמוקה , מתוך "מוטיבציה" אחרת . יהודה תגר חולץ ושב ארצה לאחר תשע שנות ענויים וסוהר , אך יוסף בצרי ושלום צאלח , זיכרם לברכה שהואשמו בעיראק כשיתוף פעולה עם ישראל , נתלו בכיכר העיר בכגדד לפני מותם קראו מעל הגרדום - "תחי מדינת ישראל , " ! בלי שזכו לדרוך על אדמתה , בלי שזו השכילה להושיעם . פרשת נידוני קהיר , בעקבות "עסק הביש" הידוע , בראשית שנות ה , 50- אינה מרפה מאיתנו . היא הולכת אחרינו כמזכרת עוון . ישראל של הימים ההם הורגלה לחיות בצופנים , כגון - "הקצין הבכיר" ו"קצין המילואים" ו"האדם השלישי" וכוי השערוריה ההיא התגלגלה למחלוקת קשה סביב השאלה : "מי נתן את ההוראה " !! להפעיל רשת מודיעין כרשת מבצעית בפעולת-סרק נואלת , שתבעה קורבנות קשים . אך בתוככי המהומה הציבורית שהיתה גם לשערוריה פוליטית , כמו נשכחו נידוני "הפרשה" המתענים בכלא קהיר , לאחר התאבדותו של מקס בעט ותלייתם של ד"ר משה מרזוק ושמואל עזאר , זכרם לברכה . גם אותי מלווה התחושה הקשה מנשוא שהללו הופקרו , שלאחר הנצחון המרעיש במבצע "קדש" לא נעשה הכל למען שחרורם . פרשה רעה זו , שרבו בה עדויות שקר , העלמות אמת ו"כיסויי תחת , " עוררה חשד כבד כאילו גורמים בישראל אינם רואים בחילוצם של נידוני קהיר עניין ראשון במעלה . קשה להעלות על הדעת שהללו פשוט נשכחו במהומת המלחמה ההיא . הכל יודעים שבידי ישראל נוסף לאלפי שבויים , קצינים רכשו במהלך עבודתם במודיעין אינו רכושם הפרטי , הוא שייך למדינה , ולכן אסור להם לסחור בו לתועלתם שלהם . הם זכאים כמו כל אדם אחר לפתוח בקריירה חדשה , להתחיל במעגל חיים שני . אך עליהם לעשות זאת בזהירות , בלי שיתעורר ולו חשש קל לניגוד אינטרסים ותוך הקפדה מלאה על מראית עין . יש עוד סוג של נאמנות שחייבים לתת עליו את הדעת . זוהי הנאמנות של ארגון המודיעין למדינה . אני טרם כי אנשי קהילת המ 1 דיעי \ אינם זכאים ליחס "מועדף . " אסור ואי / זה צודק או מוסרי להעניק לאנשי קהילת המ 7 / יעי / גיונים יחטבית . nnrm נתגלו מקרים שבהם זרוע מודיענית זו או אחרת ניצלה את הידע שנצבר במאגריה כדי לסייע לאחד מעובדיה לשעבר . פה היא איפשרה לו לעיין כחומר סודי לשם עבודת מחקר שם העבירה לו מידע שיכול לסייע לעסקים . אם מכוח החסיון ורווק גנזך המדינה אסור לאף אזרח לעיין במסמכים , דין זה חייב לחול גס על עובדי האירגון . השוויון בפני החוק וההקפדה על יישומו של החוק הם מאבני היסוד של חכרה דמוקרטית . אנשי קהילת המודיעין הם בראש וראשונה אזרחי מדינה ישראל . הם פועלים מטעמה ולמענה . מקור הכוח שממנו הם שואבים את סמכותם זו המדינה ; כמו כל עובד אחר שעושה את מלאכתו בנאמנות ושלא על מנת לקבל פרס . לא פחות ולא יותר . " ח"ם גורי
|
|