סיכוי מול סיכון

עמוד:5

רובם ככולם בכלים מודיעיניים חשאיים , אמורים להשיג יעדים אלה , תוצאה זו לא רק שלא תושג אס תיחשף זהות העומדים מאחורי הפעולות אלא שיתרה מכך - עצם חשיפת פעילות זו תצביע גם על הכוונות והיכולות האמיתיות של הצד היוזם , מה שעלול להשיג תוצאת ? בומרנג . מנהינזת מדינית , צבאית / מודיעינית המחליטה על פעילות חריגה נדרשת להחלטה קשה ביותר - מהו נבול האסור והמ / חר ? מהו מרחב הפעולה הבלתי-חוקי והבלתי-מוסרי שאתה מרשה לעצמך - ולהפך . מנהיגות מדינית , צבאית ומודיעינית המחליטה על פעילות חריגה באחד מן התחומים הללו נדרשת להחלטה קשה ביותר - מהו גבול האסור והמותר ! מהו מרחב הפעולה הבלתי-חוקי והבלתי-מוסרי שאתה מרשה לעצמך - ולהפך , שאתה גוזר עליו איסור מוחלט . אץ מנוס , מי שיוזם פעולות מעין אלה חייב לזכור - לעולם אין סיכוי לבצע פעילות ברמה של "אפס תקלות . " ותקלה פרושה חשיפת זהות הגורם העומד מאחורי הפעולה , ולא אחת תסתיים גם בנפילת לוחמים שהיו מעורבים בפעולה בלתי חוקית ובלתי מוסרית זו . כאשר יש תקלה מעין זו נדרשת החלטה קשה - כלום עומד האינטרס המדיני בראש סולם העדיפויות גם לאחר התקלה , מה שיחייב להמשיך ולהכחיש את עמידתך מאחורי המבצע הכושל , אפילו יחייב הדבר התכחשות ללוחמים שנפלו ונחשפו . או , להפך , לראות בנאמנות לאנשיך את השיקול המכריע והעליון , תוך נכונות להקריב כמקרה זה גם אינטרסים מדיניים חשובים כיותר . כאשר אנו סוקרים את ההיסטוריה של זרועות המודיעין של ישראל מאז קום המדינה , בדרך הטבע , אנו יודעים רק על התקלות שהיו לזרועות המודיעין של ישראל . בדרך כלל , לא נהגה ישראל להתכחש לאחריותה לפעולות אלה , ואף באותם מקרים חריגים בהם עשתה כן , לא עבר זמן רב , וישראל חזרה בה והודתה באחריותה השילוחית . ישראל נמנעה ב1955- מלהודות באחריותה ליעסק הביש' כמצרים . התכחשות זו הייתה ככל הנראה הסיבה העיקרית להתעלמות מחבורת הצעירים היהודיים בכלא המצרי בעת המו"מ על החזרת אלפי השבויים המצריים , לאחר מבצע 'קדשי . אחת עשרה שנים לאחר מכן , כעקבות מלחמת יום הכיפורים , לא היססה ישראל להחזיק באלפי השבויים המצריים כבני ערובה ולהתנות את שחרורם בשחרור האסירים בכלא קהיר . תחת הכינוי מבצעי מ / זיע , / מסתתרות פעולות מבצעיות שונות אשר מתבצעות בידי שלוחות מוריעיניות חשאיות , תוך הסתרה מוחלטת של זהות המדינה / הגוף העומרים מאחורי 0 ע \ לות אלה , ותוך הכחשה מוחלטת של זהות זו . אלי כהן נתפס ע"י המודיעין המסכל הסורי , והועמד לדין כמרגל ישראלי . ישראל הודתה באחריותה וניסתה לפעול בכל דרך שהיא על מנת להגן עליו בעת המשפט ואח"כ , בניסיון להשיג חנינה למענו . בשני מקרים אלה בוצעו הפעולות בשטחן של מדינות אויב , מדינות שלא היו בקשרים דיפלומטיים ונורמליים עם ישראל . לא כן הדבר כאשר מתבצעות פעולות במדינה עמה יש לנו קשרים הדוקים . ישראל לא נרתעה מחטיפת אדולף אייכמן משיטחה הריבוני של ארגנטינה , תוך ידיעה ברורה כי אי אפשר יהיה להסתיר את הגעתו לישראל ואת העמדתו לדין , ומכאן שצפוי נזק ישיר כיחסי ישראל-ארגנטינה . ואכן , בעקבות החטיפה התפתח משבר מדיני בין שתי המדינות אשר נמשך שנים . יונתן פולארד נתפס ע"י אנשי 1985-a iwr cr כמי שריגל לטובת ישראל . במשך תקופה ארוכה טענה ישראל כי פולארד לא היה סוכן זרועות המודיעין שלה . בשנים האחרונות ראינו תפנית בגישה זו , כאשר ממשלת ישראל הודתה באחריות מוחלטת לפעילותו . לפני כשנה נכשל בעמאן ניסיון לפגוע באחד מבכירי ארגון החמאס . משנלכדו מבצעי הפעולה כידי כוחות הביטחון הירדנים הודתה ישראל מייד באחריות , ועל אף הנזק המדיני שנגרם הקריבה כמעט הכל על מנת לחלץ את אנשיה . העלינו כאן דוגמאות בודדות בהיסטוריה המודיענית-מכצעית הקצרה של ישראל , די באלה בכדי להצביע על הבעיות הכרוכות בהפעלה מבצעית של זרועות המודיעין מעבר לגבולות המדינה . די בדוגמאות אלה כדי לחזק את ההנחה שאין לתלות תקווה ביאפס כשלונות ותקלות . המסקנה המתבקשת היא חד-משמעית - מי שנדרש לאשר מבצע מודיעיני מעין זה חייב תמיד לא רק לשקול את היתרונות המודיעיניים-מכצעיים שיושגו באמצעות המבצע המוצלח אלא גם את הנזקים שייגרמו במקרה של חשיפת המבצע וכישלונו . מבחינה זו , מדינה ועם שאינם מסוגלים לעמוד במבחן ההתכחשות למבצע ולמי שהיו מעורבים בו ויהיו מוכנים להקריב אינטרסים מדיניים אסטרטגיים , חייב לשקול היטב אם לאשר מבצע על סיכוניו וליטול במקרה זה את הסיכון האפשרי כמקרה של כישלון . מי שנדרש לאשר מבצע מודיעיני חייב תמיד לא רק לשקול את היתרונות המודיעינ" ם-מבצע" ם שיושם באמצעות המבצע המוצלח אלא נם את הנזקים שיערמו במקרה של חשיפת המבצע וכישלונו . מבצע יאביב נעורים באפריל 1973 נועד לפגוע בצמרת המבצעית של אש"פ בבירות . ישראל הודתה באחריותה למעשה מייד לאחר שהושלמה המשימה . לעומת זאת , משחוסל ראש הזרוע המבצעית של אש"פ , אבו גייהאד , בטוניס , ועל אף שעיקר החשדות הופנו לעבר ישראל , לא הודתה ישראל באחריותה למבצע . במקרה זה נשארה ישראל דבקה במדיניות ההתכחשות עד עצם היום הזה . ? אלי נהו יל '" ד

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא