על זכות ההתכחשות וחובת הנאמנות

עמוד:3

והכלכלה לא יכלו לעמוד בהם . יתירה מזאת , הקצאת תשומות כה גדולות לביטחון , גם אילו היתה אפשרית מבחינה כלכלית ותקציבית גרידא , היתה פוגעת קשות , אולי אנושות , באיכות החיים בישראל , שלא הוקמה כדי להיות אב-טיפוס מודרני לספרטה העתיקה . נמצא שמודיעין טוב וזמין אינו תנאי הכרחי רק לקיומה הפיסי של המדינה אלא גם לחוסנה התרבותי והחברתי . במה תמוה אפוא כי דווקא על רקע זה קצין המודיעין הפועל בניכר נותר חשוף על-ידי שולחיו , לכאורה וכלפי חוץ , לחסדי היריבים שאת סודותיהם שוגר לפענח . אכן , קיים קושי אינהרנטי במתן צביון חוקי כלשהו לפעילות גופי מודיעין מחוץ לגבולות המדינה . הקושי מצוי בשלושה תחומים -.א . בתחום המשפטי הבינלאומי - ביחסים שבין מדינות . ב . בתחום המשפט הפנימי . ג . בתחום יחסי החוץ . המדקדקים יוסיפו כי קיים גם תחום רביעי - תחום המוסר הציבורי המציג בעיות קשות מאוד לפתרון . כאין הסדר כלשהו בין מדינות , קיימת לכאורה בעיה עקרונית בכל הקשור למתן הוראה לבצע פעילות במדינת הזולת . כאין כל בסיס במשפט הבינלאומי המתיר פעילות כזאת , ובאין כל אפשרות לבנות תפיסה משפטית המאפשרת אותה - האין איסור מכללא על מדינה לנקוט צעד כזה בשטח הריבוני של זולתה ? אם קיים קושי עקרוני בתחום המשפט הבינלאומי , קושי זה גדל ככל שאנו מתקרבים לעיסוק במשפט הפנימי של כל מדינה . אם הפעילות אסורה על-פי המשפט הבינלאומי , ואם אין מעשי חקיקה מדינתיים המקנים זכות לבצע פעילויות כאלה , האם יש סמכות לראשות אירגון או למפקד כלשהו להורות לפקוד לצאת אל מחוץ לגבולות המדינה ולבצע שם פעילות בשטח ריבוני של מדינה אחרת ? ומכאן לשאלה נוספת : מה מידת החוקיות של פקודה הניתנת לפקוד כלשהו לצאת ולפעול במדינה זרה ? האם זו פקודה חוקית ? ואם כן , על מה נסמכת חוקיות זו ? האם יש תוקף מוסרי להוראה הניתנת לעובד מדינה לחדור לצנעת הפרט של וזר י תי על אדמת ניכר ולהציל ממנו שלא בידיעתו את הכמוסים שבס / ד / תיו ? כיצד תת"שבנה 0 גן \ ד \ ת כנו / אלה עם חתימתה של מדינה על אמנות בינלאומיות המסדירות הגנות הדדיות מרחיקות לכת על צנעת הפרט ? בעולמנו המודרני אנו עדים למאמצי חקיקה נמרצים שתכליתם להגן על צנעת הפרט . וו הפכה מעמודי התווך של כל חברה מתוקנת . האם יש תוקף מוסרי להוראה הניתנת לעובד מדינה לחדור לצנעת הפרט של זולתו על אדמת ניכר ולהציל ממנו שלא כידיעתו את הכמוסים שכסודותיו ! כיצד תתיישבנה פקודות כגון אלה עם חתימתה של מדינה על אמנות בינלאומיות המסדירות הגנות הדדיות מרחיקות לכת על צנעת הפרט ? סוגיות אלה אינן ייחודיות לישראל , הם ישימות לכל מדינה בעולם שעיסוקה בתחומים אלה , והגדולות שבדמוקרטיות בכלל זה . על-פי מיטב ידיעתי , לא זו בלבד שעולם המשפט לא נתן דעתו לסוגיות הללו , אלא אף התרחק מהן במודע ומתכוון . כשם שהחריש עולם המשפט , החריש כמותו עולם הקברניטים לדורותיו ברחבי תבל . כל-אימת שהתעוררה "שערוריית ריגול , " נשפטו העבריינים ונגזרו עליהם עונשים כבדים כיותר . המשא והמתן על שחרור או על חילופין נערך תדיר במסתרים , והמדינות והממשלות העדיפו להגיע להסדרי אד-הוק ככל מקרה ועניין על-פי האינטרסים הפרטניים של כל צד לאותה עת . וראוי לדייק , ענייננו כאן בקצין המודיעין של מדינה שהוא עובד מדינתו לכל דבר . מכאן כפסע לעקרון ברזל שאותה אימצו קברניטים ככל הדורות ככל אשר קשור לתחום הריגול והמודיעין , הלוא הוא עקרון ההתכחשות , deniability בלעז . כאשר החליטה מדינה כי רצונה לסייע ללוחם , היא הנישה סיוע זה בעקיפין , בסתר , תוך העלמת עצם השתתפותה במת / הסיוע מעיני הבריות . הלוחמים נותח תדיר לבדם מתמודדים עם גודלם . השתרש העקרון כי לא זו בלבד שאין מצפים ממדינה שתיטול על עצמה אחריות למעשה מודיעין המתבצע על אדמה זרה , אלא שהכול מכינים ומקבלים כי כתנאים אלא מתכחשת המדינה הן לעצם המעשה כמו למי שביצע אותו . עד כדי כך הרחיקו מדינות בהתנהגותן המתכחשת שגם כאשר היה ברור וגלוי לעין שכלל לא ייתכן כי המעשה היה מעשהו של יחיד והכרח היה כי זה מעשהו של ארגון או פעולה של מדינה , לא הודתה המדינה במעשה . יתר-על-כן , השליח ששוגר לבצע המשימה נדרש על-ידי המדינה המשגרת להכחיש כל קשר או כל נגיעה לשולחיו . הוא נדרש לאשש את התכחשות המדינה ממנו והתכחשות זו נתפסה תדיר כחלק בלתי-נפרד מביצוע המשימה . האיש המבצע עמד אפוא חשוף ומעורטל מול שוביו - תובעיו , כאשר הוא מחוסר כל הגנה ממלכתית מוכרזת , באין כל הוראה , תקנה , או הסכם בינלאומי , היכולים לבוא לעזרתו . כאשר החליטה מדינה כי רצונה לסייע ללוחם , היא הגישה סיוע זה בעקיפין . בסתר , תוך העלמת עצם השתתפותה במתן הסיוע מעיני הבריות . הלוחמים נותרו תדיר לבדם מתמודדים עם גורלם . לרוב העדיפו מדינות לאפשר למדינה הנפגעת למצות את ההליכים המשפטיים הכרוכים בתביעה , במתן פסק-הדין וגזר-הדין ורק לאחר-מכן הוחל בחשאי בניסיונות חילוץ , שחרור , חילופין וכיו"ב . המשא והמתן שנדרש כדי להסדיר נושאים כאלה התנהל תדיר באמצעות "מתווכים" לא רשמיים , עורכי-דין ידועים , או אנשי קשר בעלי מעמד . לעתים נדירות התנהל משא ומתן כזה בצינורות דיפלומטיים או על-ידי שליחים גלויים ורשמיים של המדינה . עד כדי כך ביקשו ממשלות "להרחיק עדות" בכל הקשור למעורבות המדינה בעניינים מהסוג הזה . יש חשיבות מיוחדת ומרכזית ביותר לעמימות זו . מה רבותא לעקה / ההתכחשות אם הדרו : המדיני חייב לבטל התכחש / תו ברגע שהמבצע ? השליח - נתפס בני / או תוך כדי ביצוע המעשה ? והרי ההתכחשות דרושה במיוחד ואך ורק כמקרה תקלה כאשר דבר המעשה מתגלה ליריב /\ אז לציבור הרחב . אם , כפי שמקובל לחשוב כיום , אחת ממשימותיה של הזרוע החשאית ארוכת הטווח היא להעמיד לרשות הדרג המדיני כלי לביצוע משימות מיוחדות שהדרג המדיני חייב להתכחש להן - הרי מעטה התכחשות מכסה דווקא ובמיוחד את המקרה שבו ייתפס המבצע בשעת מעשה . מה רבותא לעקרון ההתכחשות אם הדרג המדיני חייב לבטל התכחשותו ברגע שהמבצע - השליח אפריס הליי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא