|
|
עמוד:6
גוריון , שרת , אשכול וגולדה חשו עורכי העיתונים כשותפים ונושאים בעול לצידם של מקבלי ההחלטות ומנהיגי המדינה . המ \ סד והשב"כ נתפשים כשני אירנונים שיש בפעילותם מרכיבים , נופים \ נ \ ג \! אים שהתקשורת מקבלת כלגיטימי את הישארותם חסויים . דוגמאות לשינוי המהותי בגישת העורכים ניתן למצוא למכביר . למשל , הסירוב של כלי התקשורת לבקשות ראש ממשלה בנושא מרדכי וענונו לפני כעשר שנים . כך גם בקשתו של ראש המוסד לשעבר , דני יתום , מחברי ועדת העורכים בעניין העציר בשוויץ . בקשתו לעיכוב הפירסומים לא רק שלא הניבה את הפירות שביקש להשיג - עצם המפגש עם ועדת העורכים סוקר כתקשורת . חשוב להבין כי המוסד והשב"כ נתפשים כשני אירגונים שיש בפעילותם מרכיבים , גופים ונושאים שהתקשורת מקבלת כלגיטימי את הישארותם חסויים . אולם יש נושאים , גופים ומרכיבים באירגונים אלה שאין היא רואה או מקבלת את הצורך לשמרם כחסויים . כך למשל המשימה של שיקום משתפי פעולה לאחר 'הסכמי אוסלו' - השב"כ נאלץ להתמודד עם לובי חזק של ראשי ערים ורשויות שפעלו בגיבוי מקומונים ועיתונים ארציים והפריעו למילוי המשימה . במצב שכזה נדרש שירות הביטחון הכללי להתמודד עם הנושא הבעיתי והמורכב - כמעט באורח גלוי . דוגמא נוספת מן העבר הלא רחוק היא העובדה שהתקשורת לא יכלה שלא לסקר את ספרו של ויקטור אוסטרובסקי והמוסד נאלץ להתמודד ולתת תשובות בצינורות עקיפים ובאופן רחוק מלהיות מושלם . בשנים האחר \ נ \ ת חל שינוי מהותי בנישת העורכים הראשיים של כלי התקשורת הכתובה והאלקטרונית \ כי \ ם , הם אינם חשים את כובד האחריות לגורלה , ביטחונה ועתידה של המדינה , כפי שחשו העורכים בעבר . שאלה : כיצד לדעתך נתפשים האירגונים בעיני הציבור ! תשובה : כתוצאה מהעיסוק התקשורתי והמשפטי , מפסיקות בג"צ , מדיוני ממשלה וכנסת אשר קיבלו פומבי , נתפשים המוסד והשב"כ ע"י התקשורת והציבור כשני גופים שבעלי המניות שלהם הם אזרחי המדינה . יתרה מכך גם הצנזור הצבאי הראשי , לא סבור שחל איסור חמור לעסוק בשני גופי מודיעין אלה ובכל מקרה איננו פוסל אוטומטית מידע הקשור בהם . היום בניגוד לעבר - לפני כעשור - עיתונאי ממוצע , בבואו להקליד את המילה "המוסד לתפקידים מיוחדים , " ידו כבר אינה רועדת . מבחינה ציבורית אזרחית כוללת יש אולי יתרונות בכך , אך מבחינה ביטחונית יכולים להיות סיכונים ולכן הדילמה , כיום , היא במלוא עוצמתה . שאלה.- כיצד מתנהלים הקשרים עם התקשורת נ > ו ! 0 תשובה : כמצב הנוכחי הדוברות של גופים אלה נעה בין משרד ראש הממשלה לבין צה"ל - בעיקר בכל הקשור לפעילות השב"כ בשטחי יהודה ושומרון - לבין משרד הביטחון , לבין האירגונים עצמם באורח רשמי ובלתי רשמי . כשב"כ למשל נשבר בשנים האחרונות הטאבו האוסר מגע ישיר עם עיתונאים . מפגשים מסוג זה נערכו ככר מספר רב של פעמים בהתאם לצרכים . מפגשים כאלה של בכירים בשב"כ עם אנשי תקשורת התקיימו בכוונת מכוון ותוך נטילת סיכון מחושב . יודגש כי שלושת ראשי השב"כ האחרונים נפגשו עם אנשי תקשורת בסמכות וברשות הממונים עליהם ובשליחותם . אך לפני כעשור , עיתונאי או פרשן לא היה מעלה על דעתו , להיפגש ככזו פשטות עם ראש השירות . זו הייתה עבורו , בוודאי , חוויה היסטורית מיוחדת שספק אם שיתף בכך את בני משפחתו . איש מקצועי יוכל נם לפעול למניעת הפצת מידע לא מדויק ותהיה לו יכולת לצמצם נזקים תקשורתיים . הימצא \ ת \ של נוף רשמי העוסק בד ! בר \ ת / תקשורת יכול לנר / ר עיסוק יתר בנושא . שאלה : האם לדעתך יש מקום למנות דובר לאירגוני המודיעין - השב"כ והמוסד ! תשובה : לנוכח המציאות יש במינוי דובר לאירגון מודיעיני סיכויים לצד סיכונים . מחד התקשורת הישראלית והזרה עוסקת לא מעט בשני האירגונים הללו ואדם שיהיה מקצועי ואמון על הנושא יוכל לעשות סדר ולהעביר את המסרים המתבקשים לחיזוק ההרתעה בעיני האויב ולנטיעת גאווה וחיזוק תחושת השליחות בקרב העובדים . איש מקצועי כזה יוכל לפעול למניעת הפצת מידע לא מדויק ותהיה לו יכולת לצמצם נזקים תקשורתיים . במסגרת אותם סיכויים הרי שהאמינות - כאם תשמר ביחסים עם התקשורת - עשויה להביא למצב בו בקשה משכנעת תמנע פירסום בעייתי ופוגע . חשוב לזכור כי גם על מנת למנוע פירסום צריך איש מקצוע . פן חיובי נוסף הוא היכולת של שני האירגונים לעשות , ביתר קלות , שימוש לגיטימי בתקשורת לקידום האינטרסים המקצועיים והמבצעיים שלהם , אם יעשו זאת כצורה מושכלת . המענה הנם / הוא הכשרת DTN אחד או שניים , מתאימים , בכל אחד מהאירטנים שיתמחו בתחום התקשורת . אין ספק שחשיפה מוסדרת / מבוקרת תסייע לשימור המעמד הממלכתי של האירנונים והסטט / ס הא-פוליטי שלהם . אולם מאידך , הסיכונים קיימים . הימצאותו של גוף רשמי העוסק בדוברות ותקשורת יכול לגרור עיסוק יתר כנושא ולהביא אפילו לתוצאה הפוכה . יתכן מצב בו דובר של האירגון או האירגונים לא יסתפק במתן תגובה וינסה , אולי כאורח טבעי , להצדיק את קיומו ומשרתו וליזום באמצעות כלי התקשורת . בכך קיים החשש שהעניינים יצאו משליטה בבחינת , אתה יודע היכן אתה מתחיל אבל לא היכן אתה מסיים ... כלומר מינוי דובר מעורר פעילות תקשורתית סביב האירגונים השואפים לחשאיות מכסימלית . הדילמה אכן קיימת . אני יודע שראשי השירותים התלבטו כה . גם בדרג שמעליהם התחבטו בה . לדעתי המענה הנכון הוא הכשרת אדם אחד או שניים , מתאימים , בכל אחד מהאירגונים שיתמחו כתחום התקשורת . בשלב הראשון הם יעשו זאת במקביל לעבודתם הרגילה , במינוי משני . אולם באופן הדרגתי לאחר שיסיימו את הכשרתם הם יהיו מסוגלים לייעץ לראשי האירגונים ולראשי האגפים בנושא התקשורת . אנשים אלה ילמדו לזהות בעיות שעולות כתקשורת ולתת להן את המענה הנכון . אנשים אלה ייעצו לראש האירגון כיצד לנהוג ולהגיב לנוכח אירוע , או , תקלה ואילו ראש האירגון לאחר שיקבל החלטה יוכל לבוא לגופי הדוברות הרשמיים במערכת הביטחון כשהוא מצוייד בעמדה מפוכחת ומקצועית אשר תיתן את המענה המכסימלי לבעיה . שאלה : האם התהליך של מגע ודו-שיח עם התקשורת הינו בלתי נמנע ! תשובה : הכיוון לדעתי הוא בלתי הפיך . חשוב להבין את התהליכים העובדים על החברה הישראלית ומדינת ישראל . העיתונות הולכת ומתפתחת , המדינה מתבגרת וחזקה יותר . התפתחות התקשורת וריבוי הערוצים מחזקים את תחושת "הכפר העולמי הקטן , " בו הכל חשוף , או , כמעט הכל חשוף . יהיו יותר פורשים מאירגוני המודיעין והצנזורה גם היא תלך ותחלש . במצב שכזה צריך לקרוא את המציאות ולקבוע מה באמת סודי וחשוב ולשמור עליו מכל משמר , ומצד שני מה שניתן לחשיפה ואינו מסווג - שייחשף ויובא לידיעת הציבור באמצעות כלי התקשורת . כך לדוגמה נשאלת השאלה : האם נושא כמו , חיסכון של נניח ב- 15 אחוזים בהוצאות אירוח במוסד ראוי לפירסום ? או למשל , האם מינהל תקין , מינויים וקידום ענייני מתבצעים בשב"כ ובמוסד כראוי ? אין ספק שחשיפה מוסדרת ומבוקרת תסייע לשימור המעמד הממלכתי של האירגונים והסטטוס הא-פוליטי שלהם .
|
|