|
|
עמוד:14
עם תום מלחמת העולם נערכנו לקראת הבאות . כזכור . פריסת היישוב היהודי בשפלה ובנגב היתה אז יעד וסמל להישגים הלאומיים של התנועה הציונית ערב הקמת המדינה ובמסגרת זו אורגן מבצע העלאת 11 הנקודות בנגב . למבצע , שנקבע למוצאי יום כיפור - אוקטובר , 1946 היו שותפים חוץ מההגנה גם הסוכנות היהודית והקרן הקיימת , וכן גופים נוספים כמו "מקורות" ו"סולל בונה . " ברור היה שיש צורך לאבטח את עליית היישובים על הקרקע , את הקידוחים כאיזור נירעם שסיפקו את המים לישובים החדשים וכמובן את צינורות המים עד רביבים . אספנו מידע מראש - למקרה של התנגדות הערבים ובהמשך אספנו מידע למקרה של התנכלות . לשם כך הוקמה תשתית מקומית של מוסרי ידיעות והמידע שנאסף פיסות פיסות איפשר לנו לקבל מושג אופרטיבי על המתרחש . לא היתה אמנם ראייה כוללת של הצרכים הביטחוניים אך הנקודות הנוספות שעלו על הקרקע בנגב עלו ללא התנגדות או קשיים . במקביל עסקנו באבטחת החוף בזירות כהן היו ספינות המעפילים אמורות להוריד את העולים . סיוע מהותי קיבלנו מתוך מערך ארגון השומרים שפעלו באזורים הכפריים . כן הפעלנו מקורות בתוך ארגון ה"נג אדה" הערכי שפעל כדרום , בעזה ובבאר שבע . לימים הוקם מערך מרוכז של אנשי ש"י אזוריים שהפעילו באופן מאורגן מקורות קישור , סייענים וכוי . כששימשתי בתפקיד קצין ש"י גליל דרום אירע מקרה של התקפה רצחנית על אוטובוס שנסע מת"א לירושלים , ליד חולדה . כמה מהנוסעים נהרגו . אחרים נפצעו , ביניהם היה יהושע גלוברמן , מי שהיה ראש אגף ההדרכה של ה"הגנה" מקיבוץ יגור . החלטנו לתפוש את המרצחים וכדי להשיג עליהם מידע יצאתי לשטח כלווית שומר השדות של קיבוץ גבעת ברנר , יוסף טננכאום , ידידי האישי שהיה בעל ידע רב כתחום הערבי ומודיע ערבי מן הטובים שהיו לנו . התכנית היתה להגיע למאהל בדואי , בו האמנו , נוכל להשיג מידע , אך אנו עצמנו הפכנו למטרה מן המארב . ראשון נפגע טננבאום . המודיע הערבי ואני נמלטנו אך הרוצחים הצליחו להשיג גם את המודיע הערכי שנפגע ונהרג . רק אני הצלחתי להגיע לעקרון ולהינצל , כנראה כזכות הכושר הפיסי הטוב שלי . היה זה אירוע טראומטי שליווה אותי זמן רב . ערב מלחמת השחרור נקראתי לשמש בתפקיד קצין המודיעין של הש"י בירושלים . עליתי עם השיירה האחרונה באפריל . 1948 ירושלים הייתה במצב קשה של מצור . אנחנו עסקנו באיסוף מידע על הקצונה הבריטית ושאבנו מידע ממקורות ירושלמיים שהיו עמם בקשרים חברתיים . כמו כן פעלנו להשגת מידע על הלגיון הערכי ותכניותיו לכיבוש ירושלים . הייתי כפיף של איסר בארי שהיה ראש הש"י בת"א ושל דוד שאלתיאל מפקד המחוז . אני חייב לציין שבראייה לאחור לא היינו מקצועניים מספיק . רק לעתים רחוקות אכן התקבלה ידיעה מורכבת שניתן היה להעריך מודיעינית . כדי לשפר את הכסוי המודיעיני באזור התחלנו בגיוס מתנדבים , עולים חדשים שעלו ממדינות ערב וידעו את השפה ומשמעויותיה על בורין ולראשונה הפעלנו מערך האזנה באמצעות מכשירי רדיו רגילים בהם קלטנו את שידורי יחידות השריון והתותחנים הירדניים . את מכשירי הרדיו גייסנו מאזרחים . האנשים שלנו ישבו עם אוזניות וחיפשו תדרים . נימנו עליהם בין השאר יצחק נבון , לימים נשיא המדינה בירושלים ובכל בוקר הוא יוצא משם לעבודה . בתוך 48 שעות מהרגע שהתקבלה הידיעה הוא נורה . הוצאנו אנשים לתצפית , כאלה שידעו להסתובב בשטח מבלי לעורר חשד והם אימתו את הידיעה , אלה שתיצפתו לא היו אלה שירו , המחסלים היו מהטופ . זה מקרה קלאסי של מודיעין שהביא למבצע . ? דוגמאות נוספות ! היה המקרה של הלורד מוינהן הבריטי שהחלטנו לגמור אותו במצרים . המידע על סדר היום שלו הגיע ממקור שלנו במצרים - יהודי שהתנדב להעביר לנו כל מידע שנצטרך . דוגמא נוספת היא " בריחת העשרים 11 מכלא לטרון . עשינו עבודת מודיעין שהעסיקה אנשים רבים , היכן לחפור את המנהרה , היכן יהיה פתח היציאה , לאן ייקחו אותם כשיצאו ועוד . ? מה באשר למידור הפנימי ! היה מידור יותר חזק מהיום . המשמעת אצלנו הייתה חמורה ביותר , בלי פקודות , בלי סנקציות . משמעת מתוך הכרה . ? האם אספתם מידע מודיעיני גם על יהודים או ארגונים יהודים מקבילים כמו ה"הגנה" וה"אצ"ל ! " הש"י של ה"הגנה" היה יריב . לא באותה דרגה כמו הבריטים אכל ידענו שיש להם שת"פ עם הבריטים , אני התנגדתי בכל תוקף להצעות של אנשים להביא ידיעות שאספו באורח עצמאי על ה"ש"י" וה"הגנה , " אמרתי שזה לא מעניין ולא נחוץ , זה לא תפקידנו , לא צריך להילחם ביהודים . ואמרתי "לא " להצעות . ? כיצד שמותם חומר מודיעיני בתנאי המחתרת והרדיפה המתמדת של הבריטים אתכם ! החיסרון העיקרי היה שלא היה לנו כלום בכתב , היה צריך להשמיד מייד לאחר שסיימת לקרוא את הנייר . הסכנה הייתה גדולה מהרווח שאם יישאר וייתפס . אני תרגלתי את הזיכרון , הייתי מוכרח לזכור הכל . בסוף היום היינו משמידים את כל הניירות , תאר לעצמך ארגון כזה בלי ארכיון , פה ושם היו ניירות שגרמו לנו נזק כשנפלו לידי הבולשת , חבל שלא נשאר חומר . ? כיצד הגעת לשירות במוסד ! באתי למוסד מרצון . חכר אמר לי שרוצים שאבוא , הגעתי לאיסר הביתה לפגישה , ישבנו חצי שעה וגמרנו עניין . קבענו תנאים מסוימים - הוא אמר לי , "תאמר רק את האמת , אם תפגוש משהו שלא מצא חן בעיניך תגיד לי , " הקשר שלי היה רק איתו ישירות . ? גישתך ויחסן למודיעין כאיש מחתרת וכראש ממשלה הייתה שונה ! אתה רואה הבדל מהותי ! הגישה למודיעין הייתה אותה גישה , כאופן כמותי זה סיפור אחר לגמרי . מאוד החשבתי את העניין המודיעיני ומה שקלטתי כמוסד עזר לי בממשלה בכל הקשור להערכת אמץ או המוסד או כל דבר אחר . הייתה לי פינה חמה בלב - אהבתי לקרוא חומר מודיעיני גם חומר גולמי . קבעתי שיהיה לי קשר ישיר לראש אמץ שהביא לי חומר שהוא חשב שהוא חשוב . הערכתי מאוד את הפגישות הדו-שכועיות האלה , זה תרם לי הרכה להכנת הדברים . ? כראש ממשלה נפגשת עם סוכנים ! נפגשתי עם כמה ערבים שהמוסד הביא , המגע האישי נותן ומסייע להבהרת התמונה . ? אתה תומך במינוי יועץ לענייני מודיעין לראש הממשלה כפי שהמליצה "ועדת צ'חנובר ! " אני תומך אולם בתנאי שהאיש יהיה רציני ולא עוד חולייה ביורוקרטית . איש שיכול להוסיף על מה שראש הממשלה מקבל מראשי השירותים . יצחק שמיר יליד 1915 עלה ארצה בשנת 1935 ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים . הוא הצנורף לאצ"ל" ובעקבות אברהם ש 0 רן עבר "ללח ועמד בראשו לאחר הרצחו של שסרן . במהלך שירותו הוגלה לאריתריאה ובבריחה נועזת הגיע לצרפת ומשם עלה ארצה לקראת מלחמת השיחרור . בשנת 1955 התגייס לשירות במוסד ומילא שורה ארוכה של תפקידים בארץ ובחו"ל . עם חילופי השלטון בישראל שמיר נבחר ליוייר הכנסת התשיעית ובשנים 1980-83 שימש שר חוץ . כשפרש מנחם בגין מראשות הממשלה התמנה שמיר להחליפו וכיהן בתפקיד ראש ממשלת ישראל שתי קדנציות עד . 1992
|
|