|
|
עמוד:6
ומסוכנויות האיסוף של ממ"נ , את תוצרת המעקב אחר השידורים הגלויים , העיתונות ושאר פרסומים שהופיעו במדינות ערב ובארצות יעד אחרות , וכן את הדיווחים מנציגויות ישראל בחו"ל וממגעי המשרד עם דיפלומטים זרים כארץ . המחלקה המדינית עיבדה , סיכמה והפיצה את כל אלה בתפוצות שהשתנו לפי מידת העניין וסודיות המקורות . כשנים 1950 / 1 היא פרסמה מאות סקירות כנושאים מגוונים . אחדות מהן היו סקירות יסוד שבאו לשרת את היחידות לתכנון מדיני כמשרד החוץ . רובן סיכמו את ההתפתחות השוטפת של האירועים בארצות ערביות ספציפיות , בעולם הערבי ככללו , ביחסיו עם המעצמות וביחסיו עם ישראל . המודיעין המסכל * חששו של בן-גוריון מפני ערעור סמכותה של הממשלה הזמנית בעקבות "משבר אלטלנה" 19-22 ) יוני 48 י , ( חשש שגבר לאחר רצח הרוזן ברנדוט ( 1 ספטי 48 י , ( ע"י אנשי הלח"י , הניע אותו להורות לאיסר הלפרין ( הראל ) כי ירכז את מאמציו אך ורק לסיכול החתרנות היהודית . סכנה זו של חתרנות יהודית , נגד המדינה ומשטרה , נראתה אז כעיני כן-גוריון חמורה לאין ערוך מהנזק שעלול להיגרם למדינה ממעשי ריגול או מחתרנות ערבית שהיו אז בתחום אחריותו של צה"ל , אף על פי שצה"ל לא היה אמון לטפל כנושאים אלה . למעשה האחריות לטיפול הביטחוני כערביי ארץ ישראל , שטולטלו בסערת המלחמה , הייתה בידי המפקדים המקומיים של צה"ל בשילוב עם יחי המודיעין ש . מ 3 . ואחר כך בידי הממשל הצבאי , שהוקם ע"י האלוף אלימלך אבנר , ב8- אוגסט , 1948 בהוראת בן-גוריון . רק לאחר הבחירות לכנסת הראשונה , שנערכו ב25- ינואר , 1949 בהן נטלו חלק יוצאי ה"אצ"ל" וה"לח"י" פג חששו של בן-גוריון פן תתערער סמכותה של ממשלת ישראל והוא הטיל על הש"י הפנימי , שהפך כ8- פברואר , 1949 ל"שירות ביטחון כללי" ( השב"כ , ( את האחריות הכוללת לכיטחון-הפנים של מדינת ישראל . אותה עת שככו הקרבות של מלחמת תש"ח והוחל כמו"מ על הסכמי שביתת הנשק . השב"כ יכול היה להיערך כראוי , לביצוע משימותיו המורחבות : סיכול ריגול , סיכול חתרנות מדינית ( רות"מ ) ונושאי אבטחה . מבחינה מינהלית היווה "השירות" יחידת סמך של צה"ל ומרבית עובדיו לבשו מדים . רק ביולי 1950 התנתק השירות מחסותו המינהלית של צה"ל והועבר למסגרת משרד הביטחון . באשר למכנים ומתקנים , "התנחל" השירות ביפו , במספר מבנים שהועמדו לרשותו ע"י האופוטרופס לנכסי נפקדים . כך למשל , השתכן מטה השירות ברחי יאיר ליד "שוק הפשפשים" ואילו "בית כוסטרוס , " שהיה בית מלון מרכזי ביפו הערבית , הפך להיות המתקן המרכזי ליחידות השירות השונות . מבחינה ארגונית החל השירות לפעול במתכונת של מטה-על , החולש על אגפים מקצועיים ואגפים מסייעים וכן על חמישה "מרחבים" שכללו את הארץ כולה , והם : מרחב צפון , תיכון , תל-אכיב , ירושלים ודרום . האגפים המקצועיים עסקו כעיקר כסיכול חתרנות יהודית וערבית , בסיכול ריגול מזרחי , מערבי וערבי . אגף נפרד עסק בנושאי אבטחה שכללו , בין היתר , בדיקות ביטחון , אבטחת מתקנים ואישים . יחידות המבצעים , הטכנולוגיה , מינהל וכספים ועוד , נכללו באגפים המסייעים . באשר לצד המקצועי , אפשר לקבוע כי השירות בראשית דרכו , בתחילת שנות ה , 50- סכל " ממחלות-ילדות . " השאיפה אז "לדעת הכל , " כדי להימנע מסיכונים ביטחוניים , הביאה להכללה גורפת של תחומים נרחבים במסגרת הביטחון הפנימי . כך למשל , בתחום סיכול הריגול חשד אז השירות כי הוותיקן עוסק כפעילות מודיעינית ועלול להוות סכנה מוחשית לביטחון המדינה . אולם , עד מהרה הופקו הלקחים המתאימים והוסקו המסקנות הראויות כתחום המקצועי וגם כתחום הארגוני והמינהלי . נקבעו היעדים הנכונים לכיסוי , לאחר שנמצא האיזון בין הצורך לשמור על ביטחון המדינה לבין עקרונות של חופש וחירות כמדינה דמוקרטית . לכסוף , ראוי להדגיש כי דפוסי הפעולה שהתגבשו תחת שרביטו של איסד הלפרין ( הראל ) בתקופה הראשונה שלאחר הקמת השירות שימשו אבני יסוד , עליהם נכנה ופועל השירות מאז ועד ימינו אלה . תיאום והובלה בעבודת המודיעין החיכוכים בין המודיעין הצבאי והמדיני בימיהם הראשונים כשירותים נפרדים הראו כי פעילותם המורכבת של שירותי המודיעין והביטחון אינה יכולה להתבסס על שת"פ וולונטרי כלבד . יותר ויותר התברר כי עניינים רבים כתחומי איסוף המידע , הערכתו וביטחון הפנים נוגעים לשירותים אחדים ומחייבים תיאום והגדרות של אחריות וסמכות ביניהם בתחומי האיסוף והפצת המידע , החקירה וההענשה . נדרשה אפוא הקמתה של ועדה עליונה , מורכבת מסמכות חיצונית ומראשי השירותים , לצורך תיאום והכוונת פעולותיה של הקהילה כולה . במאי 1949 הוקמה וועדת תיאום עליונה שבראשה עמד ראובן שילוח . השתתפו כה ראשי ממ"נ , המחלקה המדינית ושכ"כ וכן המפקח הכללי של המשטרה . מתחת לוועדה העליונה הוקמה "ועדת תיאום מישנית , " מורכבת מסגני ראשי השירותים . וועדה זו טיפלה כעניינים הנוגעים לערביי ישראל , לביטחון הפנים במגזר הערבי ולהסתננות לארץ . בראש הישיבות הראשונות שלה ישב סגן ראש ממ"נ , גיבלי ולאחר מכן היועץ לענייני ערבים כלשכת ראש הממשלה , ג'וש פלמון . סמכויות הוועדות המשותפות כלפי השירותים המיוצגים בהן , ועוד יותר כלפי מי שלא היו מיוצגים בהן ( כמו משרד האוצר / המודיעין הכלכלי ומשרד העלייה ) לא היו ברורות . ב- 20 לספטמבר 1949 דן כן-גוריון עם שרת , אביגור ושילוח על מבנה הקהילה , על דרכי עבודתה של ועדת התיאום ועל סמכויותיו ומעמדו של העומד כראשה והתברר כי שליחויותיו הממושכות של שילוח לחו"ל מקשות על ביסוס מעמדה של הוועדה כגוף-על של הקהילה . שרת הסכים ששילוח ישאר כארץ תקופה רצופה של שישה חודשים לפחות ויעמוד כראשה , אבל עמד על כך שלא יגרע ממצבת משרד החוץ . לאחר שובו מלוזאן חזר שילוח לעסוק בענייני קהילת המודיעין והוועדה החלה מתכנסת מדי שבוע . בין הנושאים שנדונו בישיבותיה הראשונות היו סדרי עבודת הוועדה וועדות המשנה שלה ; קשר הדואר בין ישראל לבין ארצות ערב , הסיכונים הביטחוניים הטמונים בגיוס חוץ לארץ וצליינים ; קביעת הסמכות הרשאית לאשר או לשלול כניסה לארץ איסו הואל ג'וש פלמון
|
|