|
|
עמוד:5
פועלו למען המדינה ולאור צוואתו . פגשתי את מישל בביתה בפרבר סמוך לתל-אביב . בית שטוף אור חם ונינוח המוקף גן . על הדשא התרוצץ כלב צעיר משתעשע בנעלי בית אותן גרר וטילטל תוך כדי משחק . מישל אישה צעירה , דקה ונמרצת היא היום אם מסורה לשלושת ילדיה : אמיר ( שנקרא על שם סכו מאיר , ( קצין סדיר בצה"ל ביק"ל , שרון חיילת טרייה ואיילת תלמידה כביה"ס ע"ש תלמה ילין במגמת המוסיקה . בבית , פסנתר , וגיטרה וגם צילו עדות לאחת מאהבותיו הגדולות של מאיר בינט - המוסיקה , אותה טיפח בכל אשר היה . מישל ניגנה בפסנתר בעבר ושניים מילדיה מנגנים : איילת בצילו , ואמיר בגיטרה . למישל המשמשת יועצת חינוכית בחטיבת ביניים ולאחרונה גם מלווה קבוצות לחו"ל בחופשים , דעה ברורה לגבי הקשר בין החינוך אותו מקבל הילד בביתו לבין מורשת אבותיו אך אסור לשכוח את אופיו הבסיסי של כל אחד ואחד , האופי עמו הוא נולד . גם אם מהלך חייה , הלך מחשבתה , הכיוון בו בחרה ללכת בחייה מקצועיים בהחלט מושפעים מדמות האב , ומחייה מילדה וכנערה , היא מדגישה ואומרת כי תמיד היא חיה עם ההכרה שיש לחיות את החיים "בזכות עצמך ולא בזכות האיש אשר נפל . " במהלך שליחותו במצרים שהו עמו אשתו ובתו במשך מספר חודשים ורק אירוע משפחתי הוציאן משם לפני המאורעות הגורליים , מכיוון שג'ין , האם ( אשתו של מאיר ) האמינה שצריך להגיד לילד תמיד את האמת בהתאם לגילו כמובן , ידעה מישל מגיל צעיר את האמת על אביה ועל הקורות אותו . כיצד , איפוא , חיה כמשך אותן שנים ראשונות כשעליה לשמור בסוד את אשר קרה , כאשר אמה חוזרת ומשננת באוזניה את הצורך בסודיות זו למען עצורי ? הפרשה' על מנת שלא ינזקו וכדי שאפשר יהיה לפחות להציל אותם גם אם אבא לא ניצל . כיצד חיה עם התחושות שהקרינה האם ועם האחריות הכבדה כלפי האחרים שישבו בבתי הכלא במצרים , כיצד התמודדה עם העובדה שאביה היה גיבור ולה היה אסור לדבר על כך ולספר על מעשיו לילדים בבית הספר . ואכן מישל , כילדה חיה בבדידות מזהרת . ותוך כך סיגלה לעצמה תפיסה עצמאית ודפוסי חיים משלה . בצד הבדידות וההתכנסות העצמית נולד גם כעס על האב ; "אין הוא עשה ל » את זה , כיצד העמיד איתי , שאהב כל כן , מול המדינה והעדיף אותה על פני , כיצד סיכן את ח" וחיי אמי כשהיינו במצרים ... שאלות ללא מענה כשבצידן היתה גם הדאגה שמא יגלו המצרים שהיא בתו של מאיר בינט ויתפסו גם אותה ואת אמה ומי יודע מה עוד יכול היה לקרות . גם העובדה שהקשר עם הגורמים ששיגרו את מאיר למצרים היה רופף , המערכת הטיפולית התומכת הקיימת היום כמעט ולא היתה קיימת אז . רק בגיל , 12 כאשר אברהם דר לקח את מישל לחזות במצעד צה"ל הרגישה כפעם היחידה שאינה לגמרי לבד ואולי יש לה משפחה נוספת רחבה יותר מעבר לגרעין המשפחתי המצומצם שלה . מישל גדלה לאור מעשיו ומחויבותו של אביה למדינה . הכתובים שהשאיר אחריו דיברו על אהבתו העמוקה למדינה , שיחות שלה עם אמה על האב הגבירו תחושות אלה למרות שבדברי האם קיים היה תמיד כעס גדול על המערכת שלדעתה לא עשתה די להצלתו . התחושה שהיא אינה יכולה לאכזב אדם שתרם את חייו למדינה גרמה למישל לפרוץ את מסגרות הבדידות , הביישנות והסודיות שבהן התעטפה ולצאת לפעילות , היא הכריחה עצמה להיות מדריכה בצופים כי הרגישה שצריך להיות מעורבת ופעילה חברתית . מספר שנים לאחר מכן , כאשר הגיעה לגיל גיוס , נאמר לה שבזכות מעמדה המיוחד אינה חייבת להתגייס לצה"ל וכאן באה ההתפרצות הגדולה . בפעם הראשונה בחייה התקוממה מישל , הלכה ללשכת הגיוס והעזה לומר דברים שתמיד היו נצורים כתוך תוכה , דברים שלא חשבה שתוכל להטיחם מעולם בפני איש - במיוחד לא בפני קצין בצה"ל . לא די שהיתה שונה כל חייה בגלל העדר אב - שיכלה להתגאות בו ובפועלו למען המדינה ובמקום זאת מתוך כורח המציאות מחוייכת היתה לשמירת חשאיות וסודיות , אין היא יכולה להמשיך לחיות כך - שונה ואחרת משאר בני גילה , ולכן היא עומדת על זכותה לשרת בצה"ל ולתרום . בסופו של דבר הועיל לה הצבא יותר משהיא הועילה לו . " חוט המשי הדק" אומרת מישל , "הוא המחוייבות להיות בסדר , לשמור על הדברים שאבא האמין בהם , לחנך את הילדים לאור הדברים האלה ולשמור על מסגרת משפחתית מאוחדת . הכאב אינו חולף והזכרון חד במיוחד בימים בהם מתרחשים אירועים הקשורים למדינה ולאופיה . "בימים אלה" אומרת מישל "אני תמיד חושבת איך היה הוא מגיב ומה היה אומר או עושה . " בטקס הענקת דרגת סא"ל לרס'ץ מאיר בינט ז"ל בנובמבר / 87 אמר יצחק יבין ז"ל : "היא מילא תחום במודיעין שלנו שלא נגע למה שקרוי ה'פרשה . ' הוא נפל בשליחות המדינה , למען המדינה , וכאשר שירותו נתן למדינת ישראל יכולת בטחונית הרבה ייתר טובה מאשר אילולא נשא בתפקיד אותו מילא . " חלפה שנה מיום הרצחו של יצחק רבין ומישל בוכה עליו ועל אביה ועל המצב הנוכחי במדינה שלמענה הרבו שניהם לעשות . ארנונה סיון מתוך אלבום הציורים של מאיר זעפרן שיצא לאור ע" המ . ל . מ
|
|