|
|
עמוד:6
עלינו , אנשי קהילת המודיעין בישראל , מוטלת האחריות לשמור על ביטחונה של ישראל . אם נתרשל , חלילה , במילוי חובתנו זו , אם נסיר ולו להרף עין את המעקב הצמוד אחר האיום הערבי , נחטא בחטא התרשלות בלתי נסבלת . או אז , נהיה בחזקת ה " צופה כי יראה את החרב באה ולא תקע בשופר , והעם לא נזהר ותבוא חרב ותיקח מהם נפש , הוא בעוונו נלקח ודמו מיד הצופה אדרוש . " ( יחזקאל ל"ג , ו ( ' " התשובה השנייה היא כן . אנחנו יכולים לתת אמון מלא בדוב , מעולם לא היה הדוב כה ראוי לאמון . הדוב מתחנן להיות אחד מאתנו , להטביע את בעיותיו בתוכנו , לפתוח חשבון בבנק שלנו , לקנות בחנויותינו ולהתקבל כחבר מן השורה ביער שלנו כמו בשלו - דווקא משום שהכלכלה והחברה שלו מצויים בבלואי סחבות , אוצרות הטבע שלו שדודים ומנהליו בלתי יעילים במידה שלא תאמן . הדוב כה זקוק לנו ברוב יאושו שאנחנו יכולים לבטוח בכך שימשיך להזדקק לנו . הדוב מייחל להחזיר את ההיסטוריה הנוראה שלו לאחור ולצאת מחשכת שבעים או שבע מאות השנים האחרונות . אנחנו אור היום שלו . " והתשובה השנייה שלנו , כמו של סמיילי , היא כן , ניתן להאמין בערבים ! אלה מחפשים את השלום שלא מאהבת ישראל , השלום הפך לצורך קיומי עבורם . ושלום עם ישראל יאפשר להם להתפנות לסדר קדימות חדש ושונה ; והשלום עם ישראל דרוש להם גם על מנת להעזר בנו , ברוב יאושם , ואנו יכולים לבטוח בכך שימשיכו להזדקק לנו גם בעתיד . " הבעיה היא שאנחנו , בני המערב , איננו נוטים מטבענו לתת אמון בדוב , בין שהוא דוב לבן ובין שהוא דוב אדום , ובין ששני מיני הדוב גם יחד , וזה מה שהוא כרגע . יתכן שהדוב יגיע לאבדון ללא עזרתנו , אבל רבים ביננו מאמינים ששם בדיוק מקומו . בדיוק כשם שב945- ו היו כאלה שטענו שיש להשאיר את גרמניה המובסת ע " י חורבות שוממים עד קץ ההיסטוריה האנושית . דוב העתיד יהיה מה שאנחנו נעשה ממנו , ומכמה סיבות עלינו לעשות ממנו משהו . הראשונה היא הגינות פשוטה . אם עזרת לאדם לברוח ממאסר בלתי צודק , המעט שאתה יכול לעשות למענו הוא להגיש לו צלחת מרק ואמצעים שיאפשרו לו לתפוס את מקומו בעולם החופשי . השנייה מובנת מאליה כל כך שזה קצת מוציא אותי משלוותי שעלי להזכיר אותה בכלל . רוסיה - אפילו רוסיה לבדה , מגולחת מכל כיבושיה ורכישותיה - היא מדינה ענקית עם אוכלוסיה ענקית במקום מרכזי על כדור הארץ . להניח לדוב להירקב - ? לעודד אותו להפוך מלא טינה , מפגר , אומה בעלת חימושיתר לצד המחנה שלנו ? או להפוך אותו שותף לעולם ההולך ומשתנה מיום ליום " ? - הראשון , זו ההגינות הפשוטה . לאחר מאה שנות איבה ומלחמות כואבות , לאחר שלושים שנה של שלטון צבאי נכפה על הפלסטינים ועלינו , המעט שאנו יכולים לעשות למענם זה להציע להם את האמצעים שיסיעו בידם לתפוס את מקומם בעולם המחר . - השנייה מובנת מאליה . המזרח התיכון משתרע על פני שטח ענק ; אנו דנים באוכלוסיה ערבית המונה כמאתיים מליון נפש , ואלה ממוקמים על מאגר הנפט הגדול בעולם . אל לנו להתעלם מפוטנציאל אדיר זה . הברירה שבפנינו היא בין היותו של מרחב זה מלא טינה כלפינו על כל עוצמתו הצבאית לבין הנסיון לשלבו ולשתפו בעולם המשתנה והולך מיום ליום . " כן , ובכן , לא רק את דעותינו נצטרך לבנות מחדש . גם את המעצמה המודרנית , הכוחנית שהקמנו לעצמנו כמחסום נגד משהו שאיננו עוד . ויתרנו על חירויות רבות מדי כדי להיות בני חורין , הגיעה השעה להחזיר אותן לעצמנו . " וכך , לא רק את דעותינו נצטרך לעדכן ולשנות . אנו נצטרך להפוך את המעצמה הצבאית , המודרנית והכוחנית שטיפחנו במשך יובל שנים ולהתאימה לאתגרי המחר החדשים . ישראל ויתרה על חרויות רבות מדי על מנת שתשרוד כמדינה ריבונית בת-חורין . עתה הגיעה העת להחזיר חרויות אלו לעצמנו . " אז כשאתם שם בחוץ נלחמים בנאמנות למען המדינה , עשו עימי חסד ואל תשכחו להישען מדי פעם כנגד עמודיה . לאחרונה נעשתה גדולה מדי לנעליה . נחמד יהיה אם תצליחו להחזיר אותה למימדיה הטבעיים . " שלמה גזית כותב וינסטון צירצ י יל בספרו " מלחמת העולם השנייה " - כרך - 6 נצחון וטרגדיה עוד ב5- באפריל שלחתי אזהרה רצינית לרוזוולט , ואש הממשלה אל הנש » א ווזוולט 5 באפריל 45 ... " כמעט אין לי כל ספק שהמנהיגים הסובייטיים , ויהיו מי שיהיו , מופתעים ומודאגים מפני ההתקדמות המהירה של צבאות הברית במערב ומפני התבוסה הניצחת כמעט של האויב בחזית שלנו , מה גם שרואים הם כי אין ביכולתם כלל להנחית התקפה מכרעת לפני אמצע מאי . מכל הטעמים האלה חשוב הוא פי כמה שנתחבר עם הצבאות הרוסיים הרחק מזרחה ככל האפשר ושניכנס לברלין , אם תרשינה זאת המסיבות . יורשה לי להזכירך שלפני ששה שבועות הצענו , וחשבנו שקבענו , אזורי כיבוש זמניים באוסטריה , אלא שמאז ילטה לא שלחו הרוסים כל אישור לאזורים האלה . עתה שהם עומדים לכבוש את וינה וקרוב מאד לודאי שיכבשו את כל אוסטריה , ראוי לנו מאד להחזיק הרבה ככל האפשר בצפון . תמיד עלינו לחשוש שמא תבשר גסות האיגרות הרוסיות איזו תמורה עמוקה שהם מתכוננים לה במדיניותם . בכללו של דבר נוטה אני לחשוב כי אין זו אלא הבעתם הטבעית בשעת רוגז או קנאה . מטעם זה עצמו סבור אני כי חשוב ביותר שתעמודנה שתי ארצותינו עמידה איתנה וגלויה למען יטוהר האוויר ולמען יבינו כי יש גבול לעלבונות שאנו מוכנים לסבלם . אני מאמין כי זה הסיכוי הטוב ביותר להציל את העתיד . אם אי פעם יהיו משוכנעים שאנו מפחדים מפניהם ואפשר להכניענו בהטלת אימה , או אז אכן אומר נואש ליחסינו העתידיים עמהם ולעוד הרבה דברים " . הוצאת עם הספר בע " מ
|
|