על הדוב הרוסי ועל שכנינו הערבים

עמוד:5

על הרוס * ועל שכנינו " לפעמים אין מנצחים כלל , ולפעמים אין צורך שמישהו יפסיד . " " ההיסטוריה שומרת על סודותיה זמן ממושך מרובנו . אבל יש סוד אחד אותו אגלה לכם הלילה , ולכם בלבד . " בימים אלה נטלתי לידי שוב את ספרו של ג ' והן לה קארה "The Secret Pilgrim" אשר יצא לאור בשנת . 1991 ( הספר תורגם לעברית בשם "הצליין החשאי . (" ומשהגעתי לסוף הספר מצאתי את דברי הפרידה של סמיילי , רב המרגלים הבריטי , בפני פורום של קורס צוערים של המוסד הבריטי . לא יכולתי שלא להתרשם מן האנלוגיה המתבקשת למציאות המזרח תיכונית שלנו . " מאז ומתמיד חשוב היה לי האדם . אידיאולוגיות מעולם לא היו שוות פרוטה בעיני , אלא אם כן היו מטורפות או מרושעות . שום מימסד מעולם לא נראה לי ראוי לתפקידו , ושום מדיניות לא היתה בעיני יותר מתרוץ לחוסר רגש . האדם , לא ההמון , הוא יעודנו המרכזי . האדם הוא שהביא את המלחמה הקרה לסיומה , אם לא שמתם לב , לא מערכות הנשק , לא הטכנולוגיות , לא הצבאות ולא הקרבות . אך ורק האדם . לא היה זה אפילו האדם המערבי , כפי שנתגלגלו הדברים , אלא אויבנו המושבע מן המזרח , הוא שיצא אל הרחובות , עמד מול הכדורים והאלות ואמר : עד כאן . זה היה המלך שלהם ולא שלנו , שאזר אומץ לעלות על הבימה ולהכריז על עצמו שהוא עירום . והאידיאולוגיות השתרכו בעקבות אירועים בלתי אפשריים אלה בנידונים באסורים , כדרכן של אידיאולוגיות שבא יומן . משום שאין להן לב משלהן , הן הזונות והמלאכים של הוויתנו החותרת הלאה . יום אחד תספר לנו ההיסטוריה מי באמת ניצח . אם תצמח רוסיה דמוקרטית - אזי רוסיה היא המנצחת , ואם המערב יחנק עם החומרנות שלו , עדיין יתכן שהמערב יצא המפסיד . ההיסטוריה שומרת על סודותיה זמן ממושך מרובנו . אבל יש סוד אחד אותו אגלה לכם הלילה , ולכם בלבד . לפעמים אין מנצחים כלל , ולפעמים אין צורך שמישהו יפסיד . " אנו מצויים בתהליך פתרונו של הסכסוך הישראלי-ערבי בן מאה השנים . גם אצלנו , הבסיס לפתרון המדיני מצוי באדם ולא בשינוי אידיאולוגי בצד זה או אחר . אנו מוצאים מיתאם מרתק בין האדם הקטן הערבי והישראלי , אשר הגיע לעיפות מן המאבק המתמשך , חסר התוחלת , מן הנטל וממחיר הדמים הכבד ( תרתי משמע . ( סדר הקדימות האישי , של הפרט החותר לנורמליזציה , לשיפור באיכות חייו וברמת חייו , ואפילו יבואו אלה על חשבון ויתור , own " לא ההמון , הוא יעודנו המרכזי . האדם הוא שהביא את המלחמה הקרה לסיומה , אם לא שמתם לב , לא מערכות הנשק , לא הטכנולוגיות , לא הצבאות ולא הקרבות . אך ורק האדם . " " הדוב כה זקוק לנו ברוב יאושו שאנחנו יכולים לבטוח בכך שימשיך להזדקק לנו . הדוב מייחל להחזיר את ההיסטוריה הנוראה שלו לאחור ולצאת מחשכת שבעים או שבע מאות השנים האחרונות . אנחנו אור היום שלו . " לאחר מאה שנות איבה ומלחמות כואבות , לאחר שלושים שנה של שלטון צבאי נכפה על הפלסטינים ועלינו , המעט שאנו יכולים לעשות למענם זה להציע להם את האמצעים שיסיעו בידם לתפוס את מקומם בעולם המחר . לא רק את דעותינו נצטרך לעדכן ולשנות . אנו נצטרך להפוך את המעצמה הצבאית , המודרנית והכוחנית שטיפחנו במשך יובל שנים ולהתאימה לאתגרי המחר החדשים . ופשרה אידיאולוגית . ובמקביל , ראינו את האיש המנהיג , היה זה אויבנו המושבע והעיקרי , אנואר סאדאת , נשיא מצרים , שאזר אומץ אישי ומוסרי והתייצב על בימת הכנסת בירושלים . הצהרתו בת שלוש המילים - "לא עוד מלחמה " עשתה את המהלך . " שאלתם אותי כיצד עלינו להתייחס לרוסיה כיום . אתם שואלים כלום נוכל לתת אמון בדוב ? אתם משועשעים מעט , אך גם מזועזעים מן העובדה שאנחנו מסוגלים לשוחח עם הרוסים כמו עם יצורי אנוש ואפילו יש לנו מטרות משותפות בתחומים רבים . אתן לכם מספר תשובות בבת אחת . הראשונה היא , לא , לעולם לא נוכל לתת אמון בדוב . הסיבה הראשונה היא שהדוב אינו נותן אמון בעצמו . הדוב מאויים והדוב מפוחד והדוב הולך ומתפורר . הדוב מתעב את עברו , שונא את ההווה שלו ופוחד עד מוות מעתידו . כך היה לא פעם . הדוב חסר פרוטה , עצל , בלתי יציב , בלתי יעיל , חלקלק , גאה בצורה מסוכנת , חמוש בצורה מסוכנת , לפעמים מבריק , תכופות בור גמור . ללא ציפורניו יוכל להשתלב בקלות כשווה בין שווים בתוהו ובוהו של העולם השלישי . אבל אין הוא חסר ציפורניים , לא ולא . ואין הוא יכול להחזיר את חייליו מכל חלקי העולם בין לילה , משום הסיבה הטובה מאד שאין לו דירות עבורם ולא מזון עבורם ולא תעסוקה עבורם , וגם אין לו אמון בהם . וכיון ששירות מודיעין זה נשכר לבטא את חוסר האמון הלאומי שלנו , הרי שיתרשל במילוי חובתו אם יסיר את השמירה מעל הדוב אף לשנייה אחת , או על אחד מגוריו השובבים . " גם אנו חוזרים ושואלים את השאלה הטורדנית כל כך - כלום נוכל לתת אמון בערבי , אויבינו מאתמול ? ושוב , ברוח דברי סמיילי , תשובתי הראשונה היא - לא . לעולם לא נוכל לתת אמון בערבי ושתי סיבות טובות יש לי לחוסר אמון זה - הראשונה , אני מתקשה להאמין כי בהינף יד יעלמו כל הנימוקים אשר הזינו את האיבה ואת העמדה הערבית העוינת . ישראל מתקבלת כנטע זר במזרח התיכון הערבי-מוסלמי , ומכל בחינה ובחינה . הסיבה השנייה - היא חוסר היציבות האנדמית של החברה הערבית . כל עוד זו לא נתיצבה , אנו עלולים למצוא עצמנו עומדים מול מהפך קיצוני - מדיני ואידיאולוגי - בעמדות של שכן ערבי , זה או אחר שמעבר לגבול .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא