|
|
עמוד:13
אף , איש אף , ( ( הפועל ) "צפן , " "קנה " + חכמה ונרדפותיה , מלמד ( מורה , ( נתן , כשרון ; . 2 מילים השכיחות במשלי ובשאר ספרי החכמה , אך גם בספרי מקרא אחרים : און , אנוש , אורח , אשרי , ( הפועל ) "בין , " דעת , ךךך , ( הפועל ) "חקר , " כעס , מבין , מוסר , מזמה , מץגל , משל , נבל , נתיבה , סוד , עולה , עצה , רצון , מליצה ; . 3 מילים האופייניות למשלי , איוב ו / או קהלת , אבל מופיעות גם לעתים בספרי מקרא אחרים : אויל , אולת , חנף , חקר , ץקש , עךמה , פתי , ( הפועל ) "שכל" ( בניין הפעיל , ( תבונה , תוכחת , אמךים ; . 4 מילים שתפוצתן מוגבלת למסורת החכמה ( גם אם הן מופיעות מחוץ לספרי החכמה : ( בינה , בער , כסיל , לץ , לקח , נבון , ערום , תושיה . ? T הדיון להלן יוקדש לניתוח מונחי מפתח בספר משלי , ויחולק לחמישה חלקים : ו . כינויי הוראה ומוסר ; . 2 החכמה ונרדפו תיה ; . 3 דברי חכמה ; . 4 החכמים לסוגיהם ; . 5 הכסילים למי ניהם . ו . כינויי הוראה ומוסר מוסר . שם העצם "מוסר , " הגזור מהשורש "יסר , " הוא בעל מובן כפול בלשון המקרא : הוראה , לימוד , הטפה , מחד גיסא הכה , יסר - מאידך גיסא . כך י בנושאו את המובן הראשון , מופיע "מוסר " בדברי אזהרה שמשמיע אב לבן : "שמע בני מוסר אביךז ואל תטש תורת אמך " , ( א , ח ;( או בפתגם אחר , האומר.- "אויל ינאץ מוסר אביו , ושמר תוכחת ? ץךים " ( טו , ה . ( ואילו שיטת ההוראה , אשר השבט ( המקל ) משמש לה ככלי זר , משתקפת היטב בכמה פסוקים שבהם מוסר מקביל ל"שבט" או בא בקרבתו , כגון . "חושך שבטו שנא בנו ואהבו שחרו מוסר" ( יג , כד ; ראה גם כג , יג ; כב , טו "שבט מוסר" וכן יט , יח ; כו , ג ; כט , טו . ( להבעת הרעיון של רכישת מוסר משתמשים בלשון החכמה בפעלים ובביטויים כגון אלה : "לקחת מוסר" ( א , ג ; כד , לב ;( ו " שמע מוסר " ( א , ח ; ד , א ) ועוד . ? המונח העברי "מוסר" מקביל ל"סבאית" בלשון המצרית . בשם זה מכונות הוראות החכמה המצריות . "סבאית " נגזר מהפועל " סבא " שפירושו , בדומה ל"יסר" בעברית , הוא כפול : ללמד ולהלקות . המונח מלמד אפוא על שיטת ההוראה בבית הספר המצרי הקדום . הפתגם השגור על לשון החכם המצרי , "אזן התלמיד היא בגבו , הוא למד רק כשהוא מולקה " - ממחיש בעליל את השיטה הזו . המונח "סבאית" מציין גם את הדגם הספרותי של הוראת חכמה דידקטית . דגם זה מיוחד בלשון ציווי נוכח המלווה בנימוק ובמסגרת של דברי אב לבן . יש המוצאים את דגם ההוראה הזה , המקביל למצרי , בשלושה קבצים בספר משלי , אשר גם בהם ניכרים קווים אופייניים אלו והמוכ תרים בתווית "מוסר , " ואלה הם "משלי שלמה " ( א-ט , ( "דברי חכמים " ( כב , יז-כד , כב , ( "דברי למואל" ( לא , א-ט . לפרטים נוספים על הדגם ראה הוראת אב לבן במבוא לקובץ א . ( תוכחת . "תוכחת " מובנה הטפה , נזיפה , בלשון החכם המקראי והיא באה בתקבולת עם מוסר . תוכחת היא גינוי המופנה בדרך כלל לחכם ( ט , ח ; יט , כה . ( כמו מוסר המלווה במלקות כך אף תוכחת כרוכה במכות ( כט , טו ; תהלים עג , יד . ( תורה . שם העצם "תורה " גזור מהשורש "ירה" שמובנו היסודי הוא להורות באצבע , ומכאן - להנחות , לכוון , להורות , ללמד . המובן הראשוני של המילה היה אפוא להורות , להנהיג , ורק מאוחר יותר התפתח המובן של חוק . המושג "תורה" משמש בן זוג בתקבולת למונח "מוסר " ( א , ח ; ו , כג ; מצוה , תורה / תוכחות : מוסר . ( 7 תורה T והמילה הנרדפת לה "מצוה " T : ? הן בעלות מספר משמעויות במקרא.- מצווה של אל ( למשל בראשית כו , ה ; דברים ח , א-ב , ( צו של מלך או אדם ( למשל מלכים א ב , מג ; ירמיה לט , יא ) והמשמעות השלטת בכתבי החכמה - הוראות חכמה ( א , ח ; ו , ג , א ; כ , כג ; לא , כו . ( על ההתפתחות הסמנטית של המונח תורה בספר משלי ראה להלן בסעיף התפתחות החכמה . עצה . המונח "עצה , " הנגזר מהשורש "יעץ , " נזכר תכופות בספרות החכמה . זהו מונח רב משמעויות , ומובנו נקבע בהתאם להקשרו . לתחום הסמנטי של המונח "עצה" שייכות הן משמ עויות מופשטות כמו מחשבה , אופן רצון , כוונה , והן משמעויות קונקרטיות , השמות דגש בצד הביצועי , דהיינו תכנית , פקודה , דרך התנהגות . העצה קשורה בשלוש מסגרות חיים : . 1 חינוך - הוראת המורה ודברי החכם מכונים עצה ; . 2 חצר המלך - המלך כבעל עצה ומשיאי העצה למלך . 3 ,- מסגרת דתית - עצת האל היא יראת האל , התופשת מקום חשוב בחיי המאמין . ? שמיעת עצה וקבלתה , מחד גיסא , ומתן עצה , מאידך גיסא , הם מעקרונות שיטת הלימוד . דברי המוסר , ההוראה , מכונים עצה . עצה נפרדת בהקשר זה למונחים "מוסר " ( יט , כ ) ו " תוכרזת " ( א , כה , ל . ( בספר משלי מכנה המורה או האב את דבריו " עצה " - "שמע עצה וקבל מוסר , למען תחכם באחךיתך" ( יט , כ . ( העצה היא צורת התבטאותו הרשמית של החכם במקביל ל"תורת הכוהן " ו " דבר הנביא" ( ירמיה יח , יח . ( דברי החכמים הם "מעצות ודעת " ( כב , כ . ( החכמה המואנשת במשלי , אשר דמותה בפרקים א , ו-ח קרובה לדמות המורה החכם , מגדירה את דבריה כ " עצה"ד - "לי עצה ותושיה" ( ח , יד ; השווה א , כה , ל . ( איוב מופיע בימי תפארתו כחכם אידיאלי , המעניק עצות לזולתו ( איוב כט , כא ;( דניאל , הנמנה עם חכמי בבל ( דניאל ב , יב-יג , ( משיב דברי עטא וטעם = ) עצה וטעם ) לאריוך ראש משמר המלך ( שם , ב , יד . ( החכם הוא לא רק יועץ , אלא גם זה שמסוגל לשמוע לעצה . התלמיד נתבע לשמוע לעצת האב ( יט , כ " ;( שמע לעצה חכם" - אומר הכתוב המקראי ( יב , טו ; השווה יג , י ? . ( השימוש במונח "עצה " על רקע חצר המלך תפש מקום מרכזי בחקר דמות החכם וזהותו במקרא . היו חוקרים שביקשו לזהות את החכם עם תפקידו של יועץ המלך ( ראה דיון להלן ? . ( אשר לשימוש בעצה במסגרת הדתית - מחשבת
|
|