|
|
עמוד:7
פתח דבר מאת סוניה וינר בראשית המאה העשרים , כשלושים וחמש שנים לאחר ביטול העבדות , היה מצב השחורים בארצות הברית בשפל המדרגה מכל בחינה אפשרית . בדרום , בתקופת הרקונסטרוקציה , לאחר כישלון הניסיון להחיל תפיסה שוויונית יותר באשר לשחורים , הונהגה שיטה של אפליה חוקית , שזכתה לכינוי " ג'ים קרו" . ( Jim Crow ) חוקי ג'ים קרו ביססו את חוסר השוויון החברתי והכלכלי ששרר בין שחורים ללבנים ואף החמירו אותו , וכן מנעו מהשחורים את זכותם הקונסטיטוציונית לשלשל פתק הצבעה לקלפיות ובכך להשפיע על מהלכים פוליטיים וחברתיים . בצפון , המצב לא היה טוב בהרבה . הנהירה של השחורים צפונה בחיפוש אחר מקורות מחיה הובילה את הלבנים ליצור הגבלות חמורות על מקומות מגורים לשחורים . לפיכך , נדחקו השחורים לאזורים קטנים וצפופים ואלה הולידו עד מהרה גטאות אורבניים שהצמיחו עוני , אלימות ובערות . גם עקרון שוויון ההזדמנויות לא יושם לגבי השחורים בצפון , שרובם ככולם עבדו עבודת כפיים — בתעשייה , בבנייה ובמשק הבית . יתרה מזו , התרבו מאוד גילויי אלימות נגד שחורים — ב 1901 נרשמו 99 מקרי לינץ' בשחורים . היה זה ביטוי לתפיסות גזעניות שרווחו בקרב הציבור הרחב . " נחיתותו" של הגזע השחור " הוכחה" בעזרת תיאוריות פסאודו מדעיות , דבר שלכאורה " הצדיק" את האפליה הגזעית ואת היחס השלילי כלפי " נחותי גזע . " בשל הקשיים הרבים שעמדו בדרכם של השחורים להשיג שוויון , נוצרה בקרבם תחושת ייאוש ואין אונים , תחושה שההנהגה השחורה דאז לא מצאה לה מענה . המנהיג הפופולרי ( אף שהיה לא פורמלי ) של השחורים
|
|