|
|
עמוד:10
הם דרים בשני אזורים , מדבר שממה וארץ חסרת ( מקורות איתנים של ) מים . הם כורים בורות מים , מטייחים אותם וממלאים אותם ומסמנים בסימנים הידועים רק להם . לכן , מוסיף הירונימוס , חיים הנבטים על עדרי צאן ועל צמחי בר , שאחד מהם דומה בתאורו ל '' מן . " הם מביאים בשמים ותבלינים מערב , ומשווקים אותם מחופי חים התיכון . בקשר לנדודי הנבטים מזכיר הירונימוס את ים המלח , הנזכר פעם ראשונה בכתבים של היסטוריונים מערביים , שממנו מפיקים הנבטים את החמר ( אספלט , ( הנמכר על ידם לחונטים במצרים . אותו מקור מזכיר גם סלע מסוים , ששם משאירים הנבטים את רכושם חרב ואת האוכלוסיה הבלתי לוחמת . הירונימוס מעלה על נס את תכונותיהם , שבגללן לא עלה בידי האשורים הקדמונים ואף לא בידי הבבלים , בני מדי והפרסים להכניעם . התקופה הנבטית התיכונה - פריחת הממלכה הנבטית סמוך לשנת 100 לפסה"נ כבש אלכסנדר ינאי את אזור עזה מידי הנבטים והשתלט על המוצא של סחורות ערב אל הים התיכון . כנראה שבתקופה זו ייצאו הנבטים את מרכולתם מנמלי צפון סיני . עם עלייתו של הורדוס לשלטון , נפתח הפרק החשוב ביותר בתולדות הנבטים בנגב . הורדוס עמד על התועלת הרבה משיתוף פעולה עם הנבטים , בייחוד בגביית מכסים בנמלי היצוא , ופתח את נמלי דרום הארץ בפניהם . לנבטים היה הדבר חיוני , שכן דרכי השיירות החשובות עלו מערב דרך אילת ורמת עבר-הירדן , או במישרין דרך הנגב , והיו קצרות ונוחות מאלו שחצו את סיני . הישובים הנבטיים של תקופה זו ערוכים במטרה אחת בלבד : לקיים ביעילות את מערכת דרכי השיירות המסועפת . מאחר שהדרכים במדבר שרצו שודדי דרכים שארבו למטענים יקרי הערך , הקימו הנבטים מערכת צבאית עם מחנות צבא מרכזיים . אחד המחנות האלה היה בעבדת . לאורך הדרכים , שחלקן היו סלולות ומסומנות באבני-מיל , נבנו ח'אנים ומצודות . מערכת מסחרית מסועפת מעין זו חייבה קיום בתי אוצר שבהם מזבח נסך מראשית חתקופח חנבטית המאוחרת מעבדת .
|
|