|
|
עמוד:116
להפליא וגם זכה להצלחה רבה בקהל . יוסף מילוא הכימאי הצליח להשרות על המחזה מאווירת הימים ההם , אווירת בראשית של "ימים של זהב . '' מתוארים בו החיים ביפו לפני מלחמת העולם הראשונה כשמיכאל הלפרן עבד כשומר בבניו המוקם והולך של הגמנסיה "הרצליה . " כל הנפשות שהופיעו במחזה בוימו בצורה מוצלחת , ויותר מכולם מיכאל הלפרן : חוזה , וצ'יזבטניק ; נכנס לבלובו של האריה בקרקס כדי לגאול את הכבוד היהודי ; גיבור מלחמה והולך בגדולות ; זונח את משפחתו כדי לרדוף אחרי חלומות הפז שלו . אך כאן קורה דבר נורא ואיום : מיכאל הלפרן מתואר כבעל לאשה ואב לבת ושמה מיטה , אך בן אין לו במחזה . בתו מתעניינת בתיאטרון אך לא בארץ ישראל ( מיטה הלפרין האמיתית בילתה באמת את רוב חייה על בימות פאריז , ( ודבר זה משרה רוח של טראגדיה על ימיו האחרונים של מיכאל הלפרן , שנפטר גלמוד וכמו בלי להשאיר דבר מאחריו . אינני מבין מדוע נעשה דבר זה , שאינו אלא זיוף היסטורי והפוגע קשה לדעתי , בזכרו של מיכאל הלפרן עצמו . לא ערירי וגלמוד היה האיש , והוא העמיד לו בן שהלך בדרכיו , דמה מאד לאביו , והנחיל כבוד לעמו . אמנם היתה כאן טרגדיה , אך לא בביתו של מיכאל הלפרן אלא בביתו של אירמה בנו . לרחל ולירמיהו הלפרן היתה בת קטנה ושמה גלי . היא נפטרה בגיל רך והשאירה חלל וכאב בלב הוריה . שערות ראשו של אירמה הלבינו ללא עת ועד סוף ימיו זכר אותה . אולם הוא העמיד לעצמו תלמידים .
|
סוכנות סטימצקי בע"מ
|