תקופת פאריז

עמוד:81

את פניו אל השולחן . אפו זב דם , והוא אמר : "אתה השתגעת , ז'בוי" אמרתי שהוא עצמו הציע שאגיב , אבל הוא טען כי חשב שאני אצעק "יחי היהודים" ולא תיאר לעצמו שאשתמש באמצעים פרחחיים . במאמץ רב הצלחתי לפייסו ולהשלים אתו . אולם לקראת השנה השלישית והאחרונה התחיל המצב להיות רציני יותר . אני אמנם לא נתקלתי אישית ביחס שלילי , כי ידעו שאני פלשתינאי , אולם חבר אחד בשם דואק , מביירות , שבנוסף לכל היה גם סוציאליסט נלהב , סבל יותר , וכמה פעמים נחלצתי להגנתו . לפני שנים מעטות ביקר כאן המהנדס דז'יאן מאלג'יריה , שהיה חברי לאותה כיתה . אז לא ידעתי שהוא יהודי . הפעם סיפר לי כי זכר שהייתי בא לכיתה ולפני התחלת השיעור פורש עתון עברי וקורא בו . הוא חשב אז כי זו התגרות נועזת . אני עשיתי זאת באופן הטבעי ביותר , וזה היה למעשה הדבר שהגן עלי מאנטישמיות . ב , 1929-30 כחצי שנה לפני בחינות המיון ל"סנטראל , " עבר עלי משכר . הורי יצאו לשלושה חדשים לדרום אפריקה ואף ביקרו בארץ ישראל בדרכם בחזרה לפאריז ( היה זה ביקורו האחרון של אבי בארץ . ( אנו מסרנו את דירתנו ברחוב מאריה דאווי , ואני יצאתי לגור לבדי במלון . שם המלון היה מלון השמחה והוא בפינת דרך מיין ורחוב השמחה , הכל במורד של רובע מונפארנאס . בית הספר נמאס עלי אז כהוגן והחלטתי להתכונן לבחינת המיון בלי לבקר במוסד זה . שלושה חדשים לא הלכתי לשם ולא שילמתי שכר לימוד . אולם הבחינה התקרבה , וגם הורי עמדו לשוב , וראיתי שאינני מצליח להשתלט על החומר . החלטתי לנסות להירשם לבית ספר אחר , כי בטוח הייתי שבבית ספרי שלי לא יקבלו אותי . הלכתי אפוא לבית ספר שני , אולם המנהל שם דרש כי אביא מכתב מבית ספרי הקודם . באין ברירה ביקשתי פגישה עם מנהל n Lycee שעל שם לראי הקדוש . התכוננתי לספר לו צ'יזבאת ארוך על הסיבות שהניעוני להתנהגותי הפרועה . כשנכנסתי למשרדו יצא לקראתי ולחץ את ידי ואמר כי שמח הוא שאני חוזר . פתחתי את פי להסביר , אך הוא עצר בי ואמר כי גם בימי נעוריו היתה תקופה שבה לא השיגה ידו לשלם שכר לימוד ואין צורך בהסברים . שנית לחצתי את ידו דומם ויצאתי לקבל את כרטיס התלמיד מידי המזכירה . הזמן שביליתי במלון השמחה היה מן המעניינים ביותר . למען האמת , לא השתוללתי באותה תקופה , למרות הנתונים החמריים ואף למרות שמו של המלון . הייתי עסוק מדי בפוליטיקה , בלימודים ( אם גם אלה לא התקדמו כהלכה , ( וכן בספורט הדאייה . למרבה הצער דווקא אז לא היתה לי הצלחה אצל אותה נציגה של המין החלש שבה הייתי מעוניין . כך ההזדמנויות הטובות הולכות לאיבוד . בערבים נהגתי ללמוד בבית'קפה סמוך הקרוי "בר המוסקיטרים . " שם נמצא עמוד רחב ידיים ועליו פסיפס המתאר את שלושת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא