באנגליה

עמוד:47

יצליח ב"פאבליק סקול , " ואולי חשב כי חשוב הדבר גם לנער . בנג'י היה כבו שתים עשרה ונדמה לי שעניו זה היה הגורם היסודי של התהום שנפערה בינו לבין הוריו , או לפחות בינו לבין אמו . עלי עשה ענין זה רושם זוועתי ומזעזע . פעם נסענו עם אמו של בנג'י לבקרו בבית ספרו . הוא יצא לקראתנו , לחץ ידיים במתינות , והתאמץ שלא לגלות כל סימן של התרגשות או רגש . הוא אישר באזני שהמורים מרביצים בסרגל על היד בשל עבירה קטנה , ובמקל על האחוריים במקרה רציני יותר - הכל בדרך כלל בפומבי אך לפעמים גם בצורה פרטית יותר , במשרדו של המנהל . מוזרים היו לי נוהגים אלה . כפי שסיפרתי נער שקט הייתי . איש לא הרים עלי יד מעולם , בוודאי לא אבי , שנמנע היה אפילו מנזיפות - רק הביע לפעמים מורת רוח . אסור היה לזרים על אחת כמה וכמה . כיום אני נוטה פחות להתחלחל משיטת העונשים הבריטית ; יש לי בן צבר שאינני מצליח להגיע אתו לעמק השווה אלא על ידי שימוש באלימות , וגם הוא אינו טומן ידו בצלחת . לא אחת אירע שהתקיף אותי במכות ( וזה מתוך ידיעה ברורה שאני נוהג להחזיר מכה תחת מכה . ( אולם כשהייתי אני ילד לא עלה כלל בדעתי שאני יכול להרים יד על אבי כמו על חבר . אינני יודע אם חינוך "אירופי" הוא שגרם לכך , או העובדה שלמעשה ראיתי את אבי תקופות קצרות , הערצתיו מרחוק ורציתי לזכות ביחס טוב מצדו , בכל רגע שהיינו יחד . הרוח הקרה הנושבת מערבות רוסיה ציננה מן הסתם את דמי בימי ילדותי . יודע אני כי הקרבות שאני מנהל לפעמים עם בני אינם מרחיקים אותנו זה מזה אלא להיפר . בסוף שנת , 1918 ביום 11 בנובמבר , נסתיימה המלחמה . בערב ההוא היתה העיר לונדון למחנה חוגג אחד גדול . רעש כזה ואנדרלמוסיה כזאת לא אזכור מני אז ועד עתה . בילינו את הלילה עם שרה אהראמובנה רוזוב , שהגיע אלינו בצהריים וכבר לא יכלה לשוב לביתה מאיו תחבורה ומפחד הפראות של ההילולה שברחובות . משפחת רוזוב הגיעה לאנגליה זמן קצר לפני כן . הם גרו בצ'לסי ובלונדון היה ביתם המקום האהוב עלי ביותר . היה זה בית מפגש לציוני רוסיה הנמצאים באנגליה . שם פגשתי גם את אברהם אידלסון , עורך ה"ראזםווייט" בפטרבורג לשעבר . הוא סיפר שבדרכו לאנגליה אמרו לו כי בלונדון איו זזים בלי " סמוקינג . " הואיל ו"סמוקינג" לא היה לו הדאיגו הדבר , כי הוא התכוון לערוך מסע מדיני בלונדון . בהגיעו מצרפת לנמל דובר ניגש אליו סבל אחד ובנימוס רב שאל "סמוקינג סיר - " ? היות ולא היה לו סמוקינג , מיהר אידלסון להשיב בשלילה , וכך נאלץ לשבת כל הדרך עד לונדון בקרון שבו אסור לעשן , אף שהוא עצמו היה מעשן מושבע . ישראל רוזוב היה נוהג לפתור קושיות שהציגו לפניו ילדיו , במימרה : "זאת

סוכנות סטימצקי בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר