התקופה הרוסית

עמוד:36

כעין סוף פסוק אצלי . אז התחלנו להתכונן לנסיעה אל אבי . ביום ההוא לא רק הצארביץ' נעלם מן האופק אלא גם העיר פטרבורג עצמה נעלמה ! מעתה הוסב שמה פטרוגראד . מעניין שפרט למאורעות של מהפכת קרנסקי נחרטו בזכרוני ביותר מן התקופה ההיא תקופות הקיץ שהיינו מבלים ב"דאצ'ות" בסביבות העיר . מעון הקיץ האחרון שבו בילינו מספר שבועות ב 1917 היה בססטרוךצק , על המפרץ הפיני . שם גרנו עם משפחת פוליאקוב - הוא םאשה , חברו של אבי לספסל הלימודים מאודיסה שנשאר חברו הקרוב ביותר עד יומו האחרון ( כיום סאשה , שהגיע לגבורות , מתגורר עדיין בניו יורק וחושב להעתיק את מושבו אל בתו נאטאשה בירושלים . ( משפחת פוליאקוב - סאשה , אשתו שורה ובתם נאטאשה - היו ידידינו הקרובים ביותר . מדי קיץ היינו נוסעים יחד לנווה קיץ . פעם אחת , כשנאטאשה ואני היינו כבני שלוש , רחצה את אזני כאילו היתה אמי , אלא שלא במים רחצה אותן אלא בחול ואף דחסה את החול פנימה . דבר זה גרם לי דלקת באתן הפנימית שממנה כמעט לא קמתי : תוף אזני השמאלית נקרע . לימים כשניסה הצבא האמריקאי לגייס אותי ( אחרי ההתקפה היפאנית על פרל הארבור ב , ( 1941 נתגלה החור הזה שבתוף בשעת בדיקה רפואית ואני לא גויסתי . בססטרורצק היתה אתנו עוד משפחה אחת , משפחת רוזנפלד , קרובים למשפחת פוליאקוב ולהם בן ובת . הבן בובה ( אליהו ) היה חברי שנים רבות . הבת , לנה , היתה אז קטנטונת וככל הזכור לי גם שמנמונת למדי ומאד חמודה . היא ידעה לספר לאמי כי "ערי נורא חכם : הוא סידר את הכיסא השבור של הניאניה כך שהיא לא שמה לב והכיסא התמוטט תחתיה . " עכשיו היא הגברת גז'בין , נשואה למנהל משרד הבריאות . על אף הידידות עם משפחת פוליאקוב נפל דבר שיכול היה להעיב על יחסי שתי המשפחות : בשעת מחסור במזון קיבלה משפחת פוליאקוב משלוח ביצים מהכפר , ארגז שלם . שורה הראתה את הביצים לאמי , ואמי אמרה : "הו , עכשיו יהיה לילדינו מה לאכול . " אבל שורה סגרה את הארגז ואמרה : "זה בשביל נאטאשה . " כעבור שנים שוב נפגשו שתי המשפחות , הפעם בפאריז . זוכר אני שאבי ואמי דנו בדבר והחליטו לשכוח את הענין - סוף סוף אחרי זה קיבלה אמי אפשרות לצאת עם ילדה מרוסיה בשעה שמשפחת פוליאקוב נאלצה להישאר ועברו עליה הימים הקשים והנוראים של מלחמת האזרחים הרוסית , כל שנות הסבל והרעב שעברו בעקבותיה על כל תושבי רוסיה . משפחה אחרת שהיינו מיודדים אתה היתה משפחת רוזוב . ישראל רוזוב , הציוני הוותיק , אשתו שרה אבראמובה וילדיהם דיסיה , מוליה ( שמואל , כיום ארכיטקט נודע בחיפה , בשעת כתיבת שורות אלו הוא עוסק בהקמת מלון "דן כרמל , " בנין ענק המשנה את קו האופק של חיפה , ( והרצליה הקטנה ( כיום אשתו של

סוכנות סטימצקי בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר