אחרית־דבר

עמוד:214

אחרית דבר בשולי ספרו של ערי ז'בוטינסקי מן הראוי להעיר הערות אחדות על אפיו של הספר ועל היש והחסר שבו . ערי זיבוטינסקי לא התעתד לכתוב ביוגרפיה של אביו , זאב ז'בוטינסקי , גם לא לכתוב פרקים היסטוריים על תולדותיה של "התנועה הלאומית" להסתעפויותיה השונות . גם איו זו אוטוביוגרפיה של המחבר . כוונתו היתה , כדבריו הוא , למסור עדות אישית על אביו ועל התנועה שאביו היה מחוללה ומנהיגה , ושהוא עצמו מילא בה תפקיד פעיל החל מאמצע שנות השלושים - עדות של משקיף ומעורב בעת ובעונה אחת . אין זה איפוא ספר של בן על אביו הגדול , שכן במקרה שלפנינו הלך הבן בעקבות אביו , השקפותיו ומעשיו , שימש תחת פקודתו , ועם זאת שמר על דעה עצמאית ועל חוש הביקורת וחירות המחשבה . אין זו "היסטוריה , " וערי ז'בוטינסקי לא נעזר בחומר הארכיוני העצום העומד לרשותו של חוקר כאשר ניגש לכתוב את פרקי העדות שלו . הוא נשען בראש וראשונה על זכרונו , ולכן יש בו פרקי עדות מיוחדים במינם שבהם הבן משרטט מקרוב את דמות דיוקנו של אביו , ופרקים אלה הם תרומה יקרה להכרתו של זאב ז'בוטינסקי האיש ולביוגרפיה שלו . יש בספר השקפה מוצקה וחד משמעית על קורותיה של "התנועה הלאומית , " על אפיה ועל הדמויות שמילאו תפקיד מרכזי בעיצובה הרעיוני ובהנהגתה המעשית . כאן מגלה ערי ז . בוטינסקי לעתים קרובות , כפי שוודאי הבחין הקורא , דעה בלתי שיגרתית . אפשר לסכם ולומר שערי ז'בוטינסקי רואה בתולדותיה של התנועה הרביזיוניסטית זי תנועה שקמה למרוד בהלכי הרוח ובמדיניות שכיוונה את פעולותיה של התנועה הציונית ולהציע כיוון חדש - שורה של "הטיות זרם / ' כלומר של תפניות מכריעות מן הקו ה"מסורתי , " או אולי שורה של '' מרידות" פנימיות בתוך התנועה ; "הטיות זרם" אלו , בתחום המעשה וההלכה , הן שהעניקו , לדעתו , לתנועה , את ייחודה ועיצבו את תרומתה להיסטוריה של הציונות והיישוב העברי בארץ ישראל . מתוך השקפה זו משרטט ערי ז'בוטינסקי את דיוקניהם של ירמיה הלפרין , אב"א אחימאיר , אברהם שטרן ( יאיר , ( עדיה גורביץ' והלל קוק .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא