|
|
עמוד:197
על גבי זו בקומה התחתונה של המחסן , ועוד שלוש שכבות בקומה העליונה , ומעליהן תקרת הקומה עליונה , היא הסיפון . על כל המשכבים שכבו אנשים על גחונם ושירבבו את ראשיהם אל המקום הפתוח לחזות במחזה . עד לסיפון ישבו אנשים והביטו למטה אל הבימה . היה זה תיאטרון של תשע קומות , מן ה"פארטר" עד לסיפון , שכדוגמתו לא ראיתי מעודי . כמעט כל המעפילים באו לחזות במחזה . כאלפיים איש הצטופפו על המשכבים הללו . ספק אם היה פעם בעולם "קאבארט וינאי" שזכה לקהל כה רב . מר קפר , מנהל הקאבארט , הגיע בערב ההוא לשיא הקאריירה התיאטרלית שלו . הוא היה גם המארגן , גם מחבר הטקסט וגם אחד השחקנים הראשיים . היו גם כמה תמונות שאותן הציג בפעם הראשונה בערב ההוא , אולם אני הושפעתי יותר מכל מקריאת כמה שירים שנכתבו בזמנו בעת החניה בנהר . זכור לי שיר אחד , פארודיה על שיר גרמני המספר על נער שנערה הבטיחה לו לבוא והוא מחכה ומחכה והנערה איננה , והשמש נוטה לערוב והשמש שוקעת והנער עודנו עומד , ועד היום ההוא עומד ומחכה . "סקריה" הבטיחה לבוא אך איננה עדיין . השמש נוטה לערוב , השמש שוקעת , ואנו מחכים ומחכים והנערה איננה . השמש נוטה לערוב , השמש שוקעת , ואנו עומדים ועומדים ועודנו עומדים עד הנה . שיר אחר , שנכתב כולו על ידי אחד ממשוררינו המקומיים , נקרא "השבת האחרונה בגלות . " שירים פשוטים היו אלה , מבחינה פיוטית אולי אפילו קלוקלים . הם היו תמימים מאד , אבל הם חוברו מתוך סבל ממושך של מאות אנשים הסובלים ביחד והביעו את רגשותיו העמוקים של כל ההמון הזה , הכלוא בקליפת האגוז הצרה ששמה "סקריה . " בסוף ההצגה הופיעה מקהלת הבית"רים ושרה שירים עבריים : שירי השיחרור העברי , שירי מעפילים , שירי חול ושירי זעם . חלק מן הקהל ליווה את השירים . בסוף הושרה "התקוה" התקוה לשוב לארץ אבותינו , לעיר בה דוד חנה . היתה זו כמעט פעם יחידה בחיי שבה שמעתי את ההמנון הלאומי מושר בפי קהל כה רב שבו כל איש ואיש חדור הכרה שברגע זה שיר התקוה הוא שיר תקוותו שלו . למחרת התחילו הצרות : "העם אינו רוצה להפליג לווארנה . " רב החובל עלי , שגם הוא לא רצה לנסוע , עזר למתמרדים וסיפר להם שבמזרח הים השחור מתחוללת עתה םופת שלג . משך כל היום שקדם ליום ההפלגה באו לחדר המפקדה משלחות מרובעים שונים של עיירתנו ובפיהן הודעות מרדניות יותר ויותר . "אנו לא רוצים לנסוע לווארנה , " "אנו לא נסע לווארנה בגלל חמישים בית"רים , " "אנו לא נסכן את חיינו כדי שהרביזיוניסטים ירוויחו 500 לירות , " "אנו לא ניתן להעלות את האנשים לאניה . " חשוב מכל אלה היה תזכיר חתום על ידי 52 הרופאים שבאניה , שכתבו שאם
|
סוכנות סטימצקי בע"מ
|