סקריה סיפורה של ספינה

עמוד:169

לאורך חופיו מתחלפים שדות חיטה ביערות עבותים ובערים גדולות . בחלקו האחרון עובר הנהר כארץ הביצות של הדלתה שלו . ביצות אלו , התופסות שטח של רבבות קילומטרים מרובעים , הן צפוני של מחוז דוברוגיה . הן עשירות בחיות בר למיניהן . מסילות ברזל אין שם . העיירה סולינה , הנמצאת בקצה הנהר , אין בה אף מכונית אחת , כי היא בנויה בקצה הבצות ואין שום כביש המחבר אותה אל היבשת . הדרך היחידה העוברת בבצות הללו אינה יפה לתנועת מכוניות . בקיץ - מים , ובחורף - קרח ושלג בגובה מטרים אחדים . בקיץ מגיעים לסוליניה באניות קטנות היורדות יום יום מגאלאץ , אך בחורף קשר זה נפסק כי הנהר קופא ומתכסה שכבה עבה של קרח . אניות מיוחדות להבקעת קרח פותחות אז תעלה מסולינה עד לנקודה אחת שאליה מגיעה הרכבת . אבל הנסיעה בתעלה זו מסוכנת ובעייתית . בחדשי החורף מגיעים לסולינה בעגלת שלג , או באניה מקונסטאנצה בים השחור ( הפנוי מקרח . ( אף על פי כן סולינה היא אחת הנקודות החשובות ביותר בדרום מזרח אירופה והיתה אחת ממטרות הפלישה הגרמנית ( ואחר כד הרוסית ) לרומניה , כי סולינה היא מפתח הנהר . הנהר הזה הפך גם לנו כביש ראשי למולדת . מצב היהדות לאורך הנהר החמיר והלך . יהדות רומניה , שבימים שעליהם אני כותב היתה עדיין הסלע האיתן היחידי בים של סבל יהודי , גם היא חרבה בינתיים . אולם בימים ההם גילו יהודי רומניה הבנה רבה לצרת אחיהם והושיטו את עזרתם ביד רחבה לנרדפים היורדים בנהר . כל הקהילות היהודיות בכל המדינות השוכנות לחופי הנהר סייעו , אך יהודי רומניה התארגנו ובאו לעזרה לא רק באמצעותן של קהילות הערים שעל חוף הנהר ; כל היהדות הרומנית הושיטה יד . מקהילות מרוחקות שבלב הארץ באו משלחות והביאו עמהן מזונות וכסף ובגדים . תמונה כזאת של סולידאריות יהודית לא ראיתי בשום מקום אחר . אמרתי שארגון עלייתם של המעפילים הוא בעיה מורכבת , וכאן ניסיתי לתאר בכמה קווים את הרקע שעליו מצטיירות הרפתקאות המעפילים . ואולם לא נגעתי עדיין בכל השאלות הקשורות בעצם הנסיעה בים ובהורדה לחוף בארץ ישראל ! כן , רבות סבלו בני עמנו , ולשאר פרקי סבלם יתוסף פרק הסבל על הדאנובה . פעם עמדתי ליד קברו הרענן של מעפיל שמת מסבלות הדרך ונקבר בבית הקברות היהודי של אחת מקהילות הנהר . חשבתי על הקברים הבודדים הללו לאורך הנהר - ציוניידרך בכביש המוליד למולדת .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא