|
|
עמוד:114
תנועת הרוירות היא מין מועדון סלקטיבי , שאדם רואה כבוד לעצמו להשתייך אליו ולהימצא שם במחיצתם של אנשים שידעו , ולא לפני זמן כל כר רב להתעלות לגבהים על אנושיים כמעט . כולנו מרגישים זאת , אפילו בשעת ריב ומאבק - סוף סוף באיזו משפחה אין ריב ומאבק ? אינני חושב שהצלחתי לתאר את התכונות האנושיות שעליהן אני מדבר . אף על פי כן אני בטוח כי מי שהשתייר אי פעם למחנה הזה יבין את כוונתי . ואם אני בא לספר כיום על ידיד שאיננו , על ירמיהו הלפרן , הריני בא לספר על איש שיותר מרבים אחרים גילם את התכונות שעליהן דיברתי . כמה פעמים נלוויתי אליו גם אני . פעם , כשחזרנו , לקח "אירמה" את כובעו הבית"רי , תלה אותו על עץ , שלף אקדח ( בלתי חוקי , (! זרקו אל על ורצה לתפסו תוך כדי נפילה ולקלוע בכובע . נשמט מידו , נפל ארצה ופלט כדור . יחד עם אהבת המשמעת היתה בו רוח של שובבות פראית . הוא גם ניסה פעם להלך לאורך חוט שמתח קירקס מקומי בגובה חמישה מטרים מעל לכביש לצורך הצגת לוליינות . באותם הימים הגיעה הידיעה שסטאבסקי שוחרר . השמחה במחנה עברה על גדותיה . משלחת ביקרה אצל אירמה לבקש שיצוין המאורע בחגיגה מיוחדת . הוא חשב רגע , והסכים : "טוב" אמר , "לכבוד אבראשה סטאבסקי , היום שלוש שעות נוספות של תרגילי סדר - רק שהפעם זה ידפוק . " דבר זה הסעיר את הרוחות . כולנו חשבנו כי כאן הגדיש המפקד את הסאה . באותו ערב היה הדבר : ללא רשות ירדנו העירה ופוצצנו אסיפת תעמולה שהתנהלה שם מטעם '' ארץ ישראל העובדת" וזאת כמובן , ללא רשות . כולנו ראינו בענין זה מעשה קונדס בלבד , אבל אירמה ראה בזה מרד . עוד באותו לילה הקים אותנו משנתנו . הסתדרנו על מרפסת המחנה , והוא קרא לנו אחד אחד ושאל : "היית בעיירה " ? וכשנענה : "כן , אדוני המפקד , " הוסיף לשאול : "ידעת שזה אסור " ? וכאשר שוב נענה בהן , הודיע את פסק הדין : "מוצא מבית הספר , מוצא מבית"ר לשלושה חדשים . " רק אני , הואיל ובאותו ערב הייתי קצין תורן , הוצאתי מבית"ר לששה חדשים . אבל כבד ירד על המחנה . ששה שבועות של מאמצים עילאיים הלכו לטמיון . למחרת צריכים היו להגיע אורחים , ראשי בית"ר צ'כיה , נציגי השלטון ואחרים , לטכסי הסיום . כל בית"ר צ'כיה הועמדה בסכנה . ואני שחשבתי את עצמי , בזכות הדיפלומה שלי , כמי שעומד מעל לעניינים כאלה , התאבלתי יותר מאחרים ואז , באותו לילה , הכרתי את אירמה איש המוסר וחשתי בפלדה שבאפיו ( אגב , העונש הומר אחר כך באיסור עליה לארץ-ישראל לשלושה וששה חדשים , דבר שפגע בי קשה ודחה את שובי ארצה בחצי שנה . ( ב 1947 יצאנו פעם בפאריז , אירמה ואני , עם נערה אמריקאית בשם בטי קין
|
סוכנות סטימצקי בע"מ
|