משמעת ודמוקרטיה, פרישה וטכס

עמוד:112

הפרישה היא אחד המכשירים הנתונים בידי החברה הדמוקרטית להגן על עצמה שלא תיהפך רודנות . פרישתם של יחידים ושל קבוצות ממדינתם , היא דבר מקובל ודמוקרטי בהחלט : קוראים לזאת הגירה . כל העמים הרשו תמיד לקבוצות דתיות ולבודדים בלתי מרוצים להגר ; בהיסטוריה נרשמו רק מקרים בודדים של התנגדות בולטת להגירה . המצרים התנגדו ליציאת מצרים . כיום - בימי אבי כבימינו - מתנגדים הרוסים ליציאתם של יהודים ( וגם של בני עמים אחרים . ( הפרישה היא זכות , ולפעמים אפילו חובה . אולם האם יש גבול לזכות זול תנועתו של אבי נבנתה על פרישות , ולגביה לא היה גבול לזכות הפרישה ( בתנאי שתהיה בכיוון "קדימה . ( " הפרישה מההסתדרות הציונית , הפרישה מן ה"הגנה , " הפרישה מן ההסתדרות הכללית , הפרישות מאצ"ל , פרישת לח"י . כל הפרישות הללו היו חוליות בשרשרת הרדיקאליזציה השיטתית של התנועה , והן שהביאו לבסוף לעירעור שלטונם של האנגלים ולדחיקת רגליהם מארץ ישראל . אבי נתן למעשה את האור הירוק לפרישות אלו , אפילו כשהיה פירושן פרישה מעול משמעתו הוא . לא פעם הכריז : "אל תשאלו את אבא . " והוא היה אחד האנשים שהאמין באמת בסיסמותיו שלו . הדמוקרטיה לגביו , לא היתה דבר פשוט . אין לה תשובה אחידה על כל הבעיות . גם טכסיה מגוונים ומשתנים ממקום למקום . אולם היא מכירה בעליונותו הסופית של כבוד הפרט באשר הוא בךמלד ובידיו ההכרעה העליונה . בזה ערכה המוסרי . ברב גונותה טמון עניינה , ובגמישותה - חיוניותה . וכך אירע הדבר , שאדם זה , ליבראל ושוחר חופש , ידע לשזור לאריג אחד ואחיד חוטים של כמיהה לשוויון ולחופש עם חוטים של צבאיות ומשמעת . הוא היה דמוקרט ופורש , ליבראל ואיש צבא .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא