פגישה אחרונה

עמוד:85

אלי , או אולי מפני אפיו של כפר הררי זה - מין קןינשרים השוכן בין צוקים קלויי שמש . אם כה ואם כה , שתי שיחות היו לנו שם , אף כי רוב הזמן דיבר הוא ואני שמעתי . השיחה באםפרז'וק היא בהרת אור בודדת על גבי הנוף הקודר שגוללנו בשיחותינו האחרות . הוא לא האמין - לא רצה להאמין - במלחמה הממשמשת ובאה . אך הרגשת הדחיפות הנוראה לא סרה ממנו אף רגע . הוא דרש להגביר מיד את כל המאמצים לביצוע תכנית ברדבד ואף יותר . אז גם עורר את האפשרות שיבוא הוא עצמו לארץ באורח בלתי חוקי ותנאי התנה : "אם אאסר , תתמרדו ולא תפסיקו את המרד . " עלי הוטל לברר עם דוד רזיאל מה דעתו , ומצד שני לדאוג להשגת ספינת נחיתה מתאימה שבעזרתה יוכל להגיע לחוף בלי להיתפס . יש לזכור שלפני גיוסו של הצי המלכותי הבריטי לציד ה"בלתי ליגאליים" היינו עדיין מצליחים להוריד לחוף מעפילים שלא היו נתפסים . ותנאי נוסף התנה : אף מלה לאמא , פן תדאג . הוא דיבר הרבה בענייני בריאות . על עצמו סיפר שהוא מתעייף על נקלה ממאמץ פיזי , אך לא דיבר על מחלת הלב . בייחוד דאג לבריאותה של אמי . הגעתי לכפר ההוא ב 26 ביולי וב 2 באוגוסט יצאתי . בינתיים התעכבתי יומיים בעניו צדדי בקירבת מקום . בסר הכל הייתי עם הורי חמישה ימים . בתום הזמן הזה ליווני אבי באוטובוס הקטן והרעוע היורד בדרך ההררית מרחק של כמה שעות נסיעה מוואלס שבהר הסוונים עד לעיר ואלאנס שבעמק דרבון . אמי לא נסעה משום מה : אולי לא הרגישה עצמה בטוב באותו יום . וכך אני זוכר אותו , זוכר ממש , כשהוא עומד על הרציף , מואר באור השמש השוקעת ומנפנף בידו אלי , אל הרכבת הנוסעת . כעבור שנה בדיוק קרה האסון . אני הייתי אז בעכו - אבל זה סיפור אחר . שוב עברו שנים ובחורף 1946 נסעתי לחזות בקונגרס הציוני בבאזל . הגענו למארסיי בערב סתיו סגריר , ובלילה יצאנו ברכבת צפונה . הרבה אחרי חצות נעצרה הרכבת בוואלאנס , ממש על אותו הרציף שם ראיתיו לאחרונה לפני שש שנים ויותר . נדמה היה לי שאני מכיר את המבנים . ירדתי לבדי מן הרכבת וצעדתי על הרציף השומם לאור הפנסים . אז קיבלתי החלטה שאולי תיראה לכם מוזרה , ואולי אף אסור לקרוא לה החלטה - סתם הרגשתי הרגשה ברורה : בשבילי הוא לא מת . גם קודם היו עוברים שבועות ואף חדשים ארוכים בלי מגע אתו . גם אז הייתי מתגעגע אליו . אך עתה הרגשתי את נוכחותו במחשבתי , בקרבי כבימים עברו . ידעתי אז כי מה שנשאר מאדם אחרי מותו איננו גל עצמותיו אלא הזכר שהשאיר במוחותיהם של אנשים , בלבות תלמידיו ובניו .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא