תקופת פאריז

עמוד:78

ניגשתי למזכירות של בית הספר התיכון על שמו של לואי הקדוש , הנמצא בבנין מפואר שבבולוואר סן מישל , ונתקבלתי כתלמיד הכיתה השביעית ( שם זה נקרא הכיתה הראשונה , ( שאחריה נכנסים לכיתה שאין לה מספר אלא שם בלבד - כיתת המתימטיקה האלמנטארית . זו פעם ראשונה בחיי נכנסתי אז לבית ספר . אני בטוח כי לא רק נדודינו היו הגורם ולא רק רצונו של אבי שאמשיך ללמוד הכל בעברית , אלא שבאמת ובתמים , כאמור , חשב שהלימוד בבתי ספר מיותר ומזיק . הלימודים הסדירים עלו בקלות . היחסים בכיתה היו מצוינים . כבר בחדשים הראשונים התידדתי עם מספר בחורים צרפתים שידעו עלי שאני פלשתינאי שנולד ברוסיה . עם אחד מהם , גאסטון צ'ילאר , נשארנו ידידים שנים רבות עד שרבנו בגלל בחורה . מעניין שעם יהודים צרפתיים לא היה לי כל מגע באותה תקופה : הם נזהרו מאתנו . ידידי היהודים היו מיוצאי רוסיה כמוני . עדיה גורביץ' - הבלשן וההיסטוריון , בן דודי ( מצד אמי ) סרז' גלפרין ( שהגיע לפאריז כשנה אחרי בדרך קישנייב , ( האחים שניאורסון , אביגדור מירקין ( מ 1938 ועד נפילתו בקרב כרב סרן צרפתי בשעת כיבוש הריין היה סגךמנהל פיק"א בארץ , ( ג'ורג' בלינקוב , ועוד . כולם כאחד יוצאי רוםיה . בתחילה לא היה לי ענין בפוליטיקה , אולם ב 1928 הגיע לפאריס מנחם ארבר , מפקד בית"ר בארץ ישראל . חמישה היינו שהלכנו יחד להרצאתו : עדיה , מירקין , שניאורסון , הרי לוי , ואנוכי . החבורה הזאת התגבשה לאחר הקרבות המפורסמים נגד הסטודנטים הרומנים . חיפשנו אז דרך פוליטית לעצמנו . מעניין שלא עלה בדעתי לחפש אותה אצל אבי , ואדבר דווקא הוא שהלהיב אותנו עד שבאותו לילה החלטנו לייסד סניף בית"ר בפאריז . תנועה זו נקראה אז עדיין ברית טרומפלדור בפי כל . נדמה לי עכשיו לפעמים שאבי לא רצה כל כך שאכנס לבית"ר ולתנועה הרביזיוניסטית . אולי חשש מסיבוכים , אך בעיקר דומה כי חשש פן אקלע אני למצבים קשים . ואכן במידה ידועה היה הצדק אתו . ברבות הימים התברר כי אכן יש בתנועה זו איזה תסביר פסיכולוגי כלפי . בדרך-כלל לא התקשיתי במיוחד לתפוס מקום ואפילו להתקדם בכל המקומות השונים שבהם הזדמן לי לפעול ולעבוד , מחוץ לתנועה הרביזיוניסטית . פעמים אחדות אמנם תפסתי בה עמדות מפתח , אך היה זה רק תוצאה ממאמץ גדול ותיכנון הקרוי אצלנו בשם " גליצאי . " אפילו כשהתפרקה התנועה הרביזיוניסטית ואת מקומה ירשה תנועת "חירות" התסביך הזה נשאר בעינו . באותה תקופה חשש אבי מעוד דבר אחד : הוא חשש פן אסבול צרות מידי אויביו ומתנגדיו . אולם כאן טעה לגמרי ואני מצאתי כי העובדה שאני בנו ממש פתחה לפני את כל הדלתות , ואצל יריביו עוד יותר מאשר אצל חסידיו . במידה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא