בגולה

עמוד:70

אחרת . סתם כך , בא אלי ונתן לי את המכתב , בלי שאפילו אתפנה לחשוב כי יש בכלל בעיה כזאת . אני סבור שצעדו זה , בימים הראשונים לאבלי , היה הגורם הראשון שהמריצני להחליט להוציא בעצמי כל מה שכתב אבי . אולם נחזור לברלין . עלי עברה שם תקופה נעימה ביותר של פריקת עול . באנגליה היו לי מורים תקיפים , שלימדוני עברית לקראת היום בו נחזור ארצה ואכנס לבית הספר עברי ( אז חשבתי על הגמנסיה "הרצליה . ( " בברלין גם מורים כאלה לא היו . התפניתי ללמוד מתימטיקה ככל שאבתה נפשי . " התפניתי" איננה המלה הנכונה , כי רוב הזמן היה תפוס בתעלולים שונים . בברלין הרגשתי את עצמי כבתוך שלי - בכלל , זו דרכי בכל העולם כולו : עד היום אני חושב שכל כדור הארץ שייר לי . פעם הפסדתי בהתערבות אצל בובה רוזנפלד , ובתורת עונש הלכתי לאורך כל רחוב קורפירסטנדאם ולראשי אהיל של מנורת שולחן . מאחרי , במרחק זהיר של כמה מטרים , הלכה חבורה של ידידים לראות אם באמת אעז . העזתי . ברחוב לא עצרני איש ואיש לא אמר לי מאומה . היו לי אז שני ידידים , גדולים ממני במספר חדשים : וניה ומיליה . וניה היה בנו של הציוני הגדול , אברהם אידלסון , שאבי ראה בו את מורהו בדברים רבים . יחד הלכנו לראינוע ( קולנוע לא היה אז עדיין בנמצא ) וביציאה נכנסנו לתגרה עם ילדים גרמנים שצעקו מולנו אוסלנדר , נכרים . היו מכות . פעם שניה נקלעתי באותה החברה ל"טירגארטן , " הוא הגן העירוני של ברלין , וילדים גרמניים התיזו שם עלינו מים , אבל יצאנו בכבוד : אנו צעקנו להם "אוסלנדר . " מקרה רציני יותר אירע ב"טירגארטן" כאשר נכנסנו שלושתנו לתוך חלק מגודר המוקצה לקפיצות פרשים על מכשולים שונים . אנו התאמצנו לקפוץ מעל לאותם המכשולים , גם בלי להיות רכובים על סוסים . לפתע הופיעו שני גרמנים עבי כרס , רכובים על סוסים נאים . הם צעקו עלינו שנסתלק ודהרו לקראתנו . חיש עברנו את גדר השיחים ונמלטנו מהם , אך לרוע מזלנו נמצאנו על מין מסלול חרוש המיועד לרוכבים . כעבור דקה הופיעו שני הפרשים ופניהם הזועמים שוב הופנו אלינו . ניסינו לסגת , אך הפרש הראשון הגיע עדי ונעצר . הסתובבתי ותפסתי ברסן הסוס . הוא צעק דבר מה ואני אמרתי כי אני " אוסלנדר , " אך הוא הוריד את השוט הקצר שבידו על ראשי . ניצלתי את הרגע שנדרש לגרמני כדי להשתלט על רכובו ונעלמתי שנית בין השיחים . ביום א' מסוים היה הדבר . כשסיפרתי על כך לאבי , התרעם מאד והחליט להגיש משפט נגד הפרש בעל השוט . אלא שאת שמו לא ידענו . אבי לקחני ל"טירגארטן" ושם שכרנו סוס עם מורה . ביום א' הבא , באותה שעה בה פגשתי את הפרש לפני שבוע , יצאתי רכוב על סוס יחד עם המורה לחפש את הפרש . לפני צאתנו , שעה שחיכיתי לסוס , אירע מקרה מבהיל למדי : בתוך הכניסה לאורוות הסוסים ראיתי שני אדונים גרמנים , בלבוש מהודר למדי , רבים . האחד תפס את השני

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא