בירושלים

עמוד:59

היה הכל ברור ומובן מאליו , ללא צורך במלים . ערכנו טיולים בעיר העתיקה . את הלילות הראשונים בילינו , למעשה , בעיר העתיקה , במלון אמדורסקי הישן שמאחרי שער יפו . מן החלון ראו בריכה , שכפי המסופר ראה בה דוד לראשונה את בת שבע , אשת אוריה החיתי . טיילנו בסמטות העיר עד לשער דמשק , עד לכותל המערבי , עברנו בוויאה דולורוזה ושם שמעתי לראשונה בבירור את הסיפור על צליבת ישוע . עלינו לרחבת בית המקדש למסגד עומר . שם היינו חייבים לחלוץ נעלינו , אך תמורת בקשיש הרשו לנו להיכנס פנימה . גם לאמי הרשו להיכנס . בקומת המרתף ראינו את הסלע השחור ובו טביעת ידו של הנביא מוחמד . מאז ידעתי כי מבנה זמני הוא מסגד זה וכי בית המקדש יקום וייבנה מחדש ובימינו ממש . תשאלוני אם אבי הוא שסיפר לי זאת . לא אדע לענות . אינני חושב . הוא לא נהג לדבר אתי על פוליטיקה ולהטיף לי את אמונותיו . הוא פשוט יצר אווירה שבה היו דברים מסוימים מובנים מאליהם . ערכנו טיול ארוך ברגל בדרך עין כרם והגענו למוצא . שלושה היינו : אבי , חברי יוסף אטינגר , ואנוכי . הלכנו כל היום . לאבי היה אקדח בכיסו . תעינו בדרך ורק לעת ערב הגענו למוצא . אחרי שנים פתחתי במקרה עתון ורשאי באידיש ומצאתי שם מאמר של אבי ובו כתוב שהוא חייב סליחה לבנו מפני שבהיותו קטן הביאו למוצא ונתן לו לאכול ולשתות מלחמם וממימיהם . היה זה אחרי מאורעות , 1929 כאשר ערביי קולוניה שמול מוצא שחטו שבעה מבני מוצא , וניצולי השחיטה , תחת לנקום את דם אחיהם , חתמו על סולחה עם מרצחי קולוניה וערכו עמהם משתה לציון השלום ; לו ידע כי מוגי לב ונבלים כאלה יושבים שם לא היה מביא את בנו לשם , ועם הבן הסליחה . קראתי מאמר זה וכל הטיול עלה בזכרוני איך נכנס זבוב לתוך אפו של יוסף ולא היה יכול להיפטר ממנו ; איך ניסה אבי לצוד תן שנראה באחד הנקיקים , אך התחמק , ואיד דאגה אמי וכעסה כשהגענו הביתה באיחור של שש שעות . ביתנו היה בית פתוח . בין באי הבית היו האגרונום עקיבא אטינגר , צבי נדב , השופט נופך ועוד . פנחס רוטנברג היה אורח קבוע ואבי סידר לו את מגעיו הראשונים עם השלטונות הבריטיים , אשר להם הגיש את תכניתו לחישמול הארץ על ידי ניצול הירדן . אמי , שאחר כך התידדה עם רוטנברג וחיבבתו מאד , בתחילה פחדה מפניו כי ידעה שהוא "חיסל" את כוהן הדת הרוסי גאפון ( המלשין הנודע , אזף , העליל בשעתו על רוטנברג כי על דעת עצמו רצח את " ידיד הפועלים" גאפון . ( רוטנברג טען כי עשה זאת בפקודתו של אז . ף , לאחר שסיפר לאזף כי גאפון ניסה לשדל אותו לעבור לשירות הבולשת . רק אחרי גילוי פרצופו הכפול של אזף ב 1917 נתקבלה גירסתו של רוטנברג ושמו טוהר רשמית . אך עד כדי כך כוחה של עלילה מגיע . שנתיים אחרי הטיהור הרגישה

סוכנות סטימצקי בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר