באנגליה

עמוד:45

קיפלינג , ובמיוחד , אל שירו הנזכר למעלה . כשפעם לא יכולתי לסבול עוד קיפלינג לפני ארוחת הבוקר , ברחתי מן העלמה הנכבדה ובבכי התפרצתי לחדר המיטות של הורי . אמי היתה בדעה שאצלי זה רק עניו של אי ציות וגחמה , אך אבי קיבל את העניו ברצינות וסילק את העלמה . בכל זאת מילאה כנראה את תפקידה בהצלחה כי מאז אינני מתקשה להביו אנגלית אף לא להשתמש בשפה זו , ועל אף השנים שביליתי באמריקה יש אומרים כי עדיין מבצבץ בדיבורי בשפה זו מבטא אנגלי מובהק , מצבת זכרון למיס הארט . בבוא היום נערך מצעד חגיגי של הגדוד הראשון ליהודה ( הגדוד ה 38 של הקלעים המלכותיים , ( שעבר בסך ברובעים היהודיים של מזרח לונדון . ידוע לי שחזיתי במצעד זה בצד אמי וראיתי את אבי צועד במדי קצין , אך את המצעד עצמו אינני זוכר . היטב מזה זכור לי היום שבו קיבל אבי לראשונה מדי קצין ( ולהפתעתו עם שתי קוביות של סגן ולא עם אחת של םגן משנה ) והלך להצטלם אתנו . הצטלמנו כולנו בפוזות שונות ועשינו שמח , ואחרי כן הלכנו לשני בתי ראינוע ( קולנוע לא היה אז בנמצא , ובהצגות הסרטים היתה תמיד תזמורת אמיתית שנתנה את הליווי המוזיקלי לסרט . ( הנוהג של ביקור בשני בתי ראינוע בזה אחר זה השתרש אצלנו עוד מיום הולדתי השביעי , שחל ב 26 בדצמבר ; גם אז הלכנו לראות שני סרטים , שבראשון מהם שיחקה מרי פיקפורד . היה זה הסרט הראשון שראיתי מימי , ועד היום אני סבור שלא היתה שחקנית שתשווה למרי פיקפורד . בזמן ההוא הירבו הורי לצאת ולבקר בתיאטרון ואצל ידידים , ואפילו אצלי נשאר זכרון עליז מאותה תקופה . עוד לא היתה האפלה ובלילה היתה לונדון מלאה חיילים בחופשה ונוצצת בשלל אורותיה . מעניין שזכרון ילדות זה של כיכר פיקאדילי המוארת אורות צבעוניים של מודעות פרסומת למיני פרקמטיה , נשאר חקוק במוחי והתרגלתי לחשוב על כיכר זו כעל טבורו של עולם הזוהר ממש . רבה היתה הפתעתי כאשר ביקרתי שם לפני זמן קצר וראיתי מה אפלולית כיכר זו , על כל אורותיה ( ושעליהם נוספו עתה אורות ניאון , ( אם להשוותה לא רק לכיכר טיימס של ניו יורק אלא אפילו לכיכרות המוארות של רומא ופאריז . כיכר דיזנגוף בחל אביב שלנו מוארת כיום יותר מכיכר פיקאדילי ויש בה גם יותר חן ... היטב זוכר אני את הפלגת הגדוד מנמל סאותהמפטון . ליווינו את אבי , אמי ואני , לעיר זו , ולנו יחד במלון שעל הטיילת . שם היתה משום מה האפלה רצינית ( היתה לי זו הפעם הראשונה בחיי שראיתי תופעה זו . ( בבוקר נוכחתי כאשר הטעינו על האניה את העגלות , המטבחים והמחסנים השונים של הגדוד , ובפרט את הסוסים . הסוסים התחילו להתנגד ובהלה פרצה בתוכם . אחד המלחים שעמד במקום אמר כי זה "סימן לרעות . " הוא נתבדה ; האניה הגיעה בשלום למצרים .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא