באנגליה

עמוד:43

וגם מפני שבהונותי שנתארכו בינתיים התחילו לפרוץ להן דרר קדימה . נעליים חצאיות היו לי חוויה רצינית . בעיה נוספת היו הנימוסים , נימוסי השולחן ונימוסים סתם . כאן לקחה אותי המומחית וירה איסאייבנה לידיה . לגביה היה אז השולחן הערוך של הנימוסים האנגליים נכס העולה בחשיבותו על התורה מסיני . בין השאר לימדה אותי גם זאת : לפנים , כשהיה גבר מלווה אשה ברחוב , היה הולך כך שתימצא היא לשמאלו כדי שבמקרה הצורך תהיה יד ימינו חפשית לשלוף את החרב ולהגן על חייה . אלא שעתה אין לגברים חרבות , ובכלל הסכנות הן אחרות , ולכן עכשיו ילך הגבר כך שהאשה תימצא בינו לבין הקיר , וכך יגן הוא עליה מכל פגיעה של כלי רכב שבכביש . בחיי , עדיין מנסה אני לשמור על כלל זה שלמדתי ממנה אז . כעבור שנים רבות אמרה לי וירה איסאייבנה שהצליחה הרבה יותר בהענקת הנימוסים הללו לי מאשר לשני בניה . להצדקת שני הבנים הללו אומר כי אני נמצאתי בחברתה רק כפעם בפעם וראיתי בכך משחק ואילו הם , פשוט יצא הענין מאפם . הבן הגדול , בנג'י ( בנימין , ( התמרד ברגע מסוים ולא רצה לשמוע עוד על כך , והקטן , מיכאל , היה פראי בצורה בלתי רגילה . ( במלחמת העולם השניה התנדב לרא"ף ונספה באחד הקרבות מעל לתעלה הבריטית ( . הידידות עם משפחת וייצמן נראית כיום מפתיעה ביותר . כבר היו אז לאבי הזדמנויות רבות להתנגש פוליטית עם וייצמן . בהשקפותיהם כמו גם במניעיהם היו שונים לגמרי . אבל היתה ביניהם ידידות אישית , ובמיוחד חיבב אבי את הגברת וייצמן , עד היום הזה אני מבין לרוחו - היתה בה שלמות בלתי רגילה . אין ספק כי היתה זו אחת הדמויות המזיקות ביותר שעלו אי פעם על בימת הציונות . האנגלו פיליה החולנית שלה היתה הגורם הראשי שדחף את בעלה להיעשות מכשיר בידי הבריטים . היא גם שהכניסה לביתם את האומנת של מיכאל , ה"נרס" המפורסמת , שעד מהרה נעשתה פוסקת עליו בדיני עשה ואל תעשה . "נרס" זו היתה גם הנוכחות הבריטית המתמדת בביתה של משפחת וייצמן ומילאה תפקיד חשוב בהכוונת הרבה מאורעות , ובכללם גם בעלי משמעות מדינית . כל זה נכון , אולם וירה איםאייבנה היו לה חן יוצא מגדר הרגיל ושלמות נפשית מפתיעה . בצדה היה בעלה אישיות אפורה הרבה יותר , אף שגם לו היה חוש הומור עממי מבדח מאד וגם קסם אישי רב . בשנות השלושים לקחני אבי פעם אתו לבקר אצל וייצמן , שהתארח באחד המלונות המפוארים של פאריז . הענין היה קשור בהשגת קיצבה מן ההסתדרות הציונית לאלמנתו של הציוני הוותיק ולאדימיר טיומקין . העניו סודר בדקה הראשונה לביקורנו , ואחר כך דיברו השנים על הא ועל דא ואני הקשבתי . כשיצאנו , אמרתי : '' אתה יודע , הוא נחמד הרבה יותר ממה שזכרתי וממה שנובע מן המאמרים ב'ראזסווייט " . ' דעתי זו בידחה את אבי והוא פירסם אותה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא