באנגליה

עמוד:42

הוסבר לנו כי ברחנו בכיוון צפון . ואמנם לפנות ערב הגענו לנמל אברדין שבצפון סקוטלנד . משם שלחה אמי מברק אל אבי ללונדון ( הוא שוב בילה יום בדאגות ) וברכבת לילה יצאנו בכיוון דרום . זכור לי שהיינו רעבים וקנינו כמה כריכים בתחנת אברדין , אלא שהוסבר לנו כי מאז המלחמה קוראים להם באנגליה לא "בוטרברודים , " כפי שביקשנו , אלא סנדוויצ'ים . המילה " סנדוויץ '" הראשונה , שלמדתי באנגליה , נראתה לי מצחיקה ומגוחכת מאד . בכלל היה מצב רוחנו מרומם . ידעתי כי מחר אזכה לראות את אבי , שכמעט לא זכרתיו כבר . אבי חיכה לנו על הרציף , לבוש מדי חייל . זאת היתה הפתעה לא רק לי אלא גם לאמי : לא ידענו כי בינתיים התגייס וחויל לגדוד הקרוי הרגימנט הלונדוני העשרים . פגישתנו זו זכורה לי כאילו רק אתמול היה הדבר . הוא חיבקני ואחר כך אמר כי בעצם אין גברים מתחבקים אלא לוחצים ידיים והושיט לי את כפו . ברצינות גדולה לחצנו ידיים כשהוא עומד מתוח במדיו החדשים . לאמי סיפר מיד ( הם , כמובן , דיברו רוסית ) עוד לפני שעזבו את הרציף כי אתמול קרה המאורע המכריע , המאורע שהצדיק את כל קו הפעולה של תמיכה ללא סייג במטרות של בנות הברית : מאז חדשי המלחמה הראשונים ממשלת בריטניה הכריזה על תמיכתה בהקמת פלשתינה עברית . אינני יודע אם הבנתי כל זאת בו במקום או רק טיפיךטיפין במשך הימים שלאחר כך . היום נדמה לי שהבנתי מיד . בכל אופן , הנושא ודאי לא היה זר לי , כי הוויכוחים על צדקתו של אבי בדרישתו להקים חיל עברי במסגרת הצבא הבריטי התנהלו בביתנו בלי הרף , במיוחד לאחר שחזרנו מאודיסה לפטרבורג . אולם עוד באותו הערב כבר דיברו על נושא אחר , על מאורע שהעיב אפילו על הצהרת בלפור ועל הסיכויים לראות את הקמת הגדודים הלכה למעשה : המהפכה הבולשביקית . אמי ידעה על כר רק מהמעט שהסתנן לנורווגיה . באנגליה ידועים היו פרטים רבים יותר . אולם אותי לא העסיקו ענייינים אלה כלל . נתון הייתי ראשי ורובי לגילוי העולם החדש שנפרש לעיני באנגליה . יום בואנו לשם חרוט אמנם עמוק בזכרוני , אר הימים שלאחר מכן ברורים הרבה פחות ונשתרבבו אלה באלה . בתחילה נכנסנו לגור במלון קטן בשם המפוצץ "מלון לונדון" שעמד ברחוב לנקסטר המקביל לגדר הצפונית של גן ההייד פארק . המלון היה בבעלותו של אנגלי נחמד נשוי לצרפתיה ולהם היה בן בשם וילריד , בן גילי שנעשה חברי . בימים הראשונים נראה הכל מפתיע : העיר הסואנת , התנועה בצד הלא נכון של הרחוב ( המכוניות נסעו בצדו השמאלי של הכביש , כמנהג אנגליה , ( השפע בחנויות , הכל . זכור לי שהגעתי לאנגליה בזוג נעליים שלהן שרוכים שהגיעו עד אמצע השוק אלא שהיו קרועות למטה , גם מפני שסוליית הקרטון נקרעה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא