באנגליה

עמוד:41

באנגליה שנינו ל במחלת לונדון היה בו נתנה אנגינה חלק הגענו הצהרת בלפור ופשוט ממארת , אמי כל כך ואני , ולכן . . , ביום כבר אני לא אומר 3 יכולנו סיפרתי בנובמבר "הגענו להפליג כי 1917 בעברנו ללונדון באניה , בדיוק בנורמניה , " שהיינו אר למחרת העניו צריכים נדבקנו היום לא לעבור בה מג : רגן שבנורווגיה לניו קאסל שבאנגליה . לרוע המזל , המברק שבו הודיעה אמי לאבי על עיכוב זה לא הגיע לתעודתו למועד הנכון . ערב היום בו חשב שנגיע בילה אבי בביתם של וירה איסאייבנה וחיים יבזרוביץ' וייצמן . לשם טילפנו אליו להודיע שאנייתנו טובעה על ידי צוללת גרמנית והנוסעים ירדו לסירות שחלקן , לפחות , מנסות להגיע לחוף גרמניה . רק בשובי הביתה מצא את מברקה של אמי המודיע שלא נפליג כלל באותה אניה . פעמים רבות ניסיתי להוציא מפיו אחר כך מה עבר עליו בשעות הללו של אי ודאות , אך לשווא . זה היה אחד הנושאים שעליהם לא חפץ לדבר . עלי עברה המחלה הנורווגית בלי סיבוכים , אך לא כן אמי : המחלה פגעה בלבה בצורה חמורה , עד כדי כך שרופא מקומי הזהירה שעליה לחיות חיים שקטים ללא מאמצים וללא זעזועים ואז , אמר , תוכל לחיות שלוש שנים . חייה לא היו שקטים אלא מרובי מאמצים דווקא והיא חיה עוד שלושים ושלוש שנים . ובכל זאת צדק הרופא הנורווגי : לבה נפגע , והיא הוסיפה לסבול מכך כל ימי חייה ובייחוד לקראת הסוף . היא הלכה לעולמה ב 22 לדצמבר , 1949 ממחלת לב . כשהחלמנו קימעה מצאנו לנו מקום באניה בריטית חדשה שעשתה דרכה לניו קאסל . הפעם היתה האניה מלאה עד אפס מקום . חושב אני שהיו בה פליטים שבינתיים התחילו להגיע מרוסיה , אחרי מאורעות אוקטובר . הפלגנו לפנות ערב . הלילה היה סוער . אך למרות החשכה והרוח גילו אותנו הגרמנים וצוללות החלו לרדוף אחרינו . האניה היתה משנה כיוונה מדי כמה דקות כדי להטעות את האויב ואנו בילינו כל אותו לילה בחגורות הצלה . עם עלות השחר הוברר כי הצלחנו להתחמק מהצוללות - אך חופי אנגליה לא נראו באופק .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא