התקופה הרוסית

עמוד:37

חבר הכנםת נחום לוין . ( ישראל רוזוב טיפל בנו , באמי ובי , כאילו בני משפחתו היינו , למרות כל הקשיים שבהם היה נתון גם הוא , ובטוח אני שבלי עזרתו לא היינו יכולים לצאת מרוסיה בקלות כל כך . ישראל אנשלוביץ' רוזוב היה גדול בשנים מאבי , אמיד ממנו , ומעריצו כאיש ( וגם במובן הפוליטי אף שכאן היו כנראה תקופות שבהן התגלעו ביניהם חילוקי דעות . ( סאשה היה חברו של אבי לםפסל הלימודים , ואבי אהב אותו כאהוב איש את ימי נעוריו . פעם התאוננה אמי על כך שאבי מוכן לעזוב אותה בכל עת כדי לבלות עם סאשה . והוא ענה לה : "אם אני רק אשרוק שריקה אחת , מיד יבוא לעזרתי . " ואמנם היתה ביניהם שריקה מוסכמת - כמה תווים מן המרסלייזה - שבה היו קוראים זה לזה . אמי הזכירה לאבי את הענין הזה בשעת הוויכוח על היחס שיש לגלות למשפחת פוליאקוב כשנפגשנו שוב בפאריז , לאור המעשה בארגז הביצים , אך אבי אמר : "ובכל זאת , אם אשרוק - יבוא . " אלא שידידותו לסאשה היתה דבר הנובע משחר נעוריו וגנוז בתקופה זו שאותה לא הכרתי . ידידותו לרוזוב היתה מובנת לי יותר , וגם אני אהבתי את ישראל רוזוב אהבת נפש - אך על זאת עוד אספר . על אף העובדה שרוב ימי ברוסיה ביליתי בצפון ( ובייחוד ביליתי שם את החודשים האחרונים , שבהם כבר הייתי "מבוגר '' למדי , ( בכל זאת הזכרונות הבהירים ביותר שמורים עמי דווקא מביקורי האחרון בדרום . אינני יודע מדוע זה הדרום זכור לי יותר מפטרבורג הבירה : אולי גרם הים הכחול ( כי הים השחור כחול מאד הוא בקיץ , ( אולי השמש הבהירה , אולי החיים החפשיים יותר , אולי חיי הכפר שמצאתי בטארוטינו , ואולי עצם ההרפתקה שאני מוצא עד היום בכל נסיעה . זוכר אני כי מאודיסה לטארוטינו נסענו עם דודתי ניוניה ועם בתה מילה ( כיום מילה נמצאת במוסקבה ; אמה ואביה אינם עוד בחיים . ( מילה היתה אז בת עשר . נסענו ברכבת עד לעיירה אובידיאופוליס ( שם בילה בשעתו המשורר הרומי אובידיוס . ( בעיירה זו , על חופו של הלמן - מין אגם מלוח , חציו אגם וחציו לשון ים - בילינו את הלילה במלון ( הו , כמה אהבתי אז מלונות (! וציוינו להעיר אותנו לעת צאת ספינת הבוקר לאקרמן , העיר שבצד המערבי - הבסאראבי - של הלמן . בעל המלון דפק על דלתנו בבוקר והודיע כי הספינה עתה זה הפליגה . אינני יודע אם קרה לי עוד פעם מעשה מגוחך וטיפשי כזה , אך בטוח אני שמעודי לא צחקתי על כזאת כמו אז . עד היום דבר זה מוסיף להצחיק אותי . טארוטינו היתה כפר יהודי . היו שם גם לא יהודים - בטוח אני בכך , ואחדים מהם גם זכורים לי - אך הם לא נחשבו כלל . לכפר הגענו מן הרכבת בכרכרה רתומה לסוסה וסייח רץ לצדה . לדודי היה בית בתוך גן גדול , ממש משק . בבית

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא