התקופה הרוסית

עמוד:32

הסחורה ושוב הטעבו אותה על אותן העגלות כדי להעבירה אל מרגלות המיטה הראשונה , וחוזר חלילה . הדבר נמשך שעתיים . אמי זכרה את הסיפור הזה עד סוף ימיה . אבי ניסה לשכנע אותי לשנות קצת את מהלך המשחק , אך אני בשלי : מן המיטה האחת לחברתה , לפרוק , להטעין ולחזור . אבי התפלא מניין לאמי הסבלנות לשעשע אותי ימים תמימים . מנקודת השקפתי , לפחות , היה העניו כדאי : זה הזכרון הראשון שלי מאבי . אמרתי כי זה זכרוני הראשון ממנו . אולי אין זה נכון מכיוון שיש לי עוד זכרון , מעורפל יותר : מעון קיץ עם מרפסת גדולה . המבוגרים מסובים מסביב לסאמובאר ( מיחם ) שותים תה ( ברוסיה בימים ההם שתו הבריות תה מסאמאבור לא רק כדי שיהיה לתיירים מה לצלם אלא סתם כך , בכל התמימות . ( יודע אני כי היה זה באודיסה כי היו שם הדודות שלי , אחיות אמי , ניוניה הבכירה וליזה הצעירה , ואלו לא בקרו אצלנו בצפון . בקיץ שנת 1912 הייתי בן שנה וחצי , לכן נדמה שהיה הדבר בשעת הביקור ב , 1913 ואבי היה שם כי בשעת המעשיז עקצה אותו דבורה . נדמה לי שהענין נשאר חקוק בזכרוני מפני האופן שבו כמעט לא הגיב על העקיצה בשעה שאני פחדתי אז פחד אימים מדבורים ומעקיצותיהן . בפטרבורג זוכר אני את דירתו השניה , שהיתה ברחוב הנקרא לרמונטובסקי פרוספקט . זכור לי שהיתה זו דירתנו השניה בעיר זו , אך את הראשונה לא אזכור . מתי עברו הורי לגור שם אינני יודע . אולי היה זה כשחזרנו מאודיסה בשנת . 1913 הדירה היתה מרווחת ובה פרוזדור ארוך . נכנסו מקצה הפרוזדור האחד והחדרים נמצאו כולם מצד ימין : חדר האוכל , חדר עבודה לאבי , חדר המיטות של הורי , חדרי שלי ( שם ישנתי עם אותה " ניאניה , ( " ובקצה המסדרון המטבח , שגם הוא זכור לי היטב . בחדר האוכל זכור לי השולחן הערוך . במיוחד אני זוכר קערת זכוכית המיועדת לחמאה . מסגרת של כסף היתה לה וכן מכסה של כסף המחובר למסגרת במערכת של מנופים וצירים . היתה זו קערת החמאה היפה ביותר שראיתי בימי חיי . מאד אהבתי לפתוח ולסגור אותה שוב . חדר העבודה של אבי זכור לי כמעין קודש קדשים שאליו הכניסה אסורה , אפילו כאשר איננו בבית , מחשש שמא אהפוך בניירותיו . החדר היה מלא ספרים וניירות ואין לי הרגשה כי שרר שם סדר מיוחד , אפילו בלי שאעזור בכך . זה היה המצב , כמובן , עד שיצא אבי את רוסיה . מיד אחרי כן נסענו עם אמי לאודיסה ולטארוטינו , וכשחזרנו לאותו מקום שוב אין חדר העבודה זכור לי , משום מה . אולי נעלה אותו אמי . זוכר אני כי בשנים שלאחר כך הביע אבי געגועים עזים לחדר עבודה זה דווקא . למעשה היה זה אולי חדר העבודה הראשון שהיה באמת שלו . את דירתנו הראשונה בפטרבורג לא אזכור , אך מן

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא