|
|
עמוד:46
מודיעין וספר " לא כל כדור הורג" מיכה בן-ארי קפוסטה , הוצאת כנרת זמורה-ביתן 254 , עמודים אביעזר יערי זהו ספר מלחמה מיוחד של לוחם מיוחד . ספר ביוגרפי הסוקר מנקודת מבט אישית את שנות מלחמות ישראל מראשית שנות ה50- ועד אמצע שנות ה 23 , 70- שנות לחימה משובצת בהפסקות , בדרך כלל לא ארוכות . בפתיחה , המספר מתאר את עצמו כמי שכל חייו הם קרב ארוך ומתמשך וכ"יריב ותיק של מלאך המוות . " מיכה קפוסטה היה מהראשונים להתגייס לצנחנים , חטיבה שחברה מהר מאוד ליחידה 101 ומפקדה המשותף היה שרון . הוא לחם בכל , או ברוב רובן , של פעולות התגמול , בפעולות אחרות ובכל המלחמות מאז ועד מלחמת יום הכיפורים ועד בכלל . גם בתקופות רגיעה , כשהפעילות הצבאית הייתה מועטה , חיפש ולרוב מצא דרך להצטרף למעט המבצעים שהיה יכול לאתר . כטיפוס חייל והרפתקן קפוסטה מגלם תקופה שלמה וסוג מסוים של לוחמים , אלה שנקראו באורח כולל הצנחנים , והוא נמנה עם חוד החנית שלהם . הוא עבר את כל התקופה הזאת , את סיפור המלחמות האלה , כמעט בלי לחפש תהילה הן כנער והן כבחור מן היישוב הלוחם . בפעולות התגמול לחם מיכה כחלק מצוותי לוחמים שנהפכו מזמן למיתולוגיה כמו מאיר הר-ציון - מפקד מחלקתו ואחר כך פלוגתו , ירמי בורדנוב , מוטה גור ואחרים , כולם מן הפנתאון של אז . כשנפצע מאיר הר-ציון בפעולה נגד משטרת רהווה הירדנית , מונה קפוסטה למפקד הפעולות . כשהחלים הר-ציון באופן סביר הצטרף כחייל כמידת יכולתו . עם השנים התקדם קפוסטה והיה למג"ד גדוד הסער של הצנחנים . אחרי שהוא סוקר אחת לאחת את פעולות התגמול ומבצעי צה"ל אחרים , הכול בגוף ראשון כמו גם בהמשך הנרטיב של הספר , הגיע תורן של המלחמות ומה שביניהן . במלחמת סיני קפוסטה צונח במיתלה ולוחם שם במעברי ההרים . את הקרב הוא מתאר בפרוטרוט , אך מילת הערכה על הרציונל של אופן ניהול ההרפתקה הזאת אין לו . במלחמת ששת הימים כבר היה מפקד גדוד הסער , ולכל אלה שזוכרים , הצנחנים נעו מחזית לחזית והגיעו לירושלים . קפוסטה , שגויס עם יחידתו במחנה הקבע להמתנה , נוקט יוזמה , מבקר את מוטה גור במפקדתו בירושלים ומסדיר עמו תפקיד ליחידתו בגזרת גבעת התחמושת-גת שמנים , ושם הוא לוחם ובהמשך משתתף בפריצה להר הבית . במלחמת יום הכיפורים הוא מצוות במסגרת הקרב הקשה של חטיבת השריון 14 להדוף ולהביס את הכוחות המצריים שהלכו והשלימו את היערכותם ממזרח לתעלה , בגזרת הפריצה שהובילה לתעלה ואשר שימשה בהמשך לחצייה . את הקרב הזה הוא מתאר כניסיון הקשה בחייו בשדה הקרב ומשבח מאוד את לוחמי החטיבה . בחזרתו משם כבר או תר הכוח המצרי שהחזיק ב"חווה הסינית" וגודלו התברר כגדול בהרבה משהוערך . הם דיווחו על כך למפקדת האוגדה ולמרות זאת נשלח לשם גדוד הצנחנים של איציק מרדכי , בלתי מוכן לקרב העומד להתרחש . בספר משובצים גם פרקי ילדותו , נעוריו ובגרותו כאזרח וכן הרפתקאותיו בתקופות הרגיעה . פסק הזמן בן תשע השנים שחלפו עד המלחמה הבאה לא נתן לו מנוח , והחברים סידרו לו תפקיד צבאי במסגרת המשלחת לעזרת הכורדים . הוא חי אתם , תכנן אתם ובשבילם , וסייר בעומק החזית העיראקית , עד שחזר הביתה להפסקה נוספת . ושוב טרח למצוא תפקיד ביחידתו . בהפסקות היה גם איש משפחה ומפרנס . עוד בתקופת הצנחנים הוא נישא לאישה נהדרת , אחות ראשית בתל השומר שהייתה קשורה לביתן שבו החלימו פצועי הצנחנים ובהם קפוסטה עצמו כמה פעמים . את החתונה סידרו לו מוטה גור ושאר חבריו , שהחליטו שהוא זקוק לדחיפה קטנה בעוד הוא חושד שמדובר בעוד תעלול , ותיאורה הוא שרטוט יפה של האדם , התקופה והדור שהיה . סיפורי הלחימה אינם דרמטיים והם כתובים בסגנון יבש-עובדתי של חייל מדווח . גם הכישלונות או הטעויות מדווחים באותה נימה ובהומור עצמי מלבב . אך חסרים הצבע והריח . הכול עובר כמעט בלי עצירה להתרשמות , לתיאור חוויה ולאפיונם הספרותי יותר של אנשים ונופים . גם בהתלבטויות , המאפיינות בדרך כלל את שדה הקרב , בחר המחבר שלא לשתף את הקוראים , ואולי לא היו לו . לסיכום , חסר בספר הזה ביטוי ספרותי ובזאת הוא לוקה וחבל . אך אלו המתעניינים בדמויות הלוחמים מהתקופות האלה ובלוחמי ישראל בכלל , כדאי שיקראו את הספר שכתב האדם המיוחד הזה בן הארץ .
|
|