|
עמוד:36
הערכת מודיעין לאומית מדוע אין צורך במהפכה אלא בהתפתחות הדרגתית עמוס גלבוע ואביתר מתניה השינויים בעולם המודיעין ( בר-יוסף מציין כמה מהם ) לא הוסיפו על החסרונות דווקא , אלא יצרו צרכים חדשים ואתגרים חדשים . המערכת המודיעינית אכן זקוקה לשינויים , אבל אלו צריכים להיות הדרגתיים ופנימיים . ראש וראשון לכל שינוי ארגוני ולכל שיפור הוא התמקדות בכוח אדם , החוקר והכשרתו כמנוע עיקרי בשיקולים שמונה ד"ר אורי בר-יוסף להוצאת הערכת המודיעין הלאומית מידי אמ"ן , הוא מביא את הטענה שאמ"ן מייצר איומים חדשים על מדינת ישראל כל אימת שחרב הקיצוצים מונפת על תקציב הביטחון . לחיזוק הטענה הוא מביא את דברי גדעון פת , שר האוצר באמצע שנות ה , 80- שכינה הערכות מודיעין מופרזות אלו "סיפורי כיפה אדומה . " אכן , סיפור ידוע , אבל לא ממש מדויק . מתי ולמה נאמרו הדברים ? בהערכת המודיעין בפני חברי הממשלה לקראת אמצע שנות ה , 80- הציג אמ"ן בפעם הראשונה שקפים " מדברים" עם איורים צבעוניים , פרי מכחולו של גרפיקאי מקצועי . בהפסקה ניגש השר פת לאנשי צמרת אמ"ן ושאלם בחיוך : "מה זה , התחלתם עם הצגה של סיפורי כיפה אדומה ) " ? אגדות ילדים מלוות בציורי צבע יפים . ( כך נולד הסיפור . פתחנו בדוגמה זו כדי להמחיש נקודה עקרונית ומהותית : כל ניסיון אקדמי לעסוק בסוגיות מודיעיניות בנות זמננו ( ולענייננו - מאז שנת , ( 1956 בלי שיהיו הארכיונים של קהילת המודיעין וגורמים אחרים פתוחים בפני החוקר - יימצא תמיד לוקה , באשר הוא מתבסס בעיקרו על אמצעי התקשורת . יוצא מן הכלל המעיד על הכלל הוא דווקא ספרו המצוין של בר-יוסף על המודיעין ומלחמת יום הכיפורים , 1973 שמתייחד מספרים אחרים בנושא בנגישות מחברו לחומר מודיעיני . כיוון שהטיעון המרכזי של בר-יוסף הוא שאמ"ן כשל לאורך כל הדרך ( בהתרעות על הפתעות ואיומים , בהפרזה ביכולות הצבאיות הערביות ובסיכונים הנובעים מכך ובאי-זיהוי תפניות אסטרטגיות , ( הרי בחלקו הראשון של מאמרנו נבחן בגישה ביקורתית את הקביעה " הכרונולוגית" הזאת ; בחלק המאמר השני נגדיר מהי הערכת מודיעין לאומית וננמק מדוע , חרף כמה בעיות מובנות שציין בר-יוסף ובצדק , הערכת המודיעין הלאומית צריכה להישאר בידי אמ"ן ( צה"ל , מערכת הביטחון ) ולא לעבור מהפכה ארגונית כהמלצתו של בר-יוסף ; בחלק השלישי נציג את אחד הצעדים המרכזיים שיש לנקוט , ואשר בחלקו כבר ננקט כיום , על מנת לשפר את הערכת המודיעין , ובמרכזה החוקר , כהליך התפתחותי מועדף . ברור שמלחמת יום הכיפורים היא פסגת הכישלונות של המודיעין הישראלי , כמו גם "מבצע רותם" ב , 1960- שהיה האירוע המכונן לבניית תפיסת ההתרעה של אמ"ן . גם המעורבות הצבאית הסובייטית במצרים אמנם לא נחזתה , אך לבוא ולטעון שהיא אותרה רק כעבור חודשיים , זאת פשוט טעות גסה . הטילים והמטוסים הסובייטיים אותרו בעת שהגיעו לנמל אלכסנדריה בתחילת מארס ! 1970 להלן נתמקד מעט יותר לעומק בשתיים מ"הטעויות" שמונה בר-יוסף : הראשונה - התפיסה של אמ"ן ב , 67- שהסבירות שתפרוץ מלחמה עם מצרים עד 1970 נמוכה , בעיקר משום ששליש מהצבא המצרי מרותק לתימן . ובכן , זאת אכן הייתה התפיסה , שנשענה כמובן גם על מרכיבים אחרים ובכללם היכולות הנמוכות של צבא מצרים . תפיסה זו חוזקה בינואר 1967 במידע ערכי משיחה שניהל נאצר עם סגנו , הפילדמרשל עבד אל-חכים עאמר שהיה אז בהודו . עאמר המליץ לנאצר לסגור את המ צרים , והאחרון השיב לו בתדהמה " : אז תהיה מלחמה ! השתגעת ? אנחנו לא מוכנים . " ! ואכן , בשעה שנאצר התחיל להכניס את כוחותיו לסיני , לא הייתה לו שום כוונה ליזום מלחמה בישראל . מרגע זה היינו עדים לתהליך של הידרדרות . גדולתו של ראש אמ"ן באותה תקופה , האלוף אהרון יריב , הייתה בכך שכבר לפני ה20- במאי הוא קבע " : מהרגע הזה אנחנו מפסיקים להתבסס על הכוונות של המצרים , מרגע זה אנחנו זונחים את ההערכה שלנו לסבירות נמוכה של יוזמה צבאית מצרית ; מרגע זה אנחנו מתחילים להתבסס אך ורק על היכולות של המצרים , על הכוחות שהם יכניסו לסיני , היערכותם ודרכי הפעולה שלהם הנובעים מכך . " ! השנייה - התפיסה של בניית התסריט הגרוע ביותר ( האופיינית לאנשי צבא , ( כמו איום "החזית המזרחית" או חזון "האיזון האסטרטגי" הסורי שהוכחו כחסרי שחר . אז מהן העובדות ? ובכן , "חזית מזרחית" לא הייתה בגדר התסריט הגרוע אלא רק בגדר מציאות חיה , שעיקרה במשפט אחד : עיראק התכוננה להשתתף במלחמה עתידית בישראל , אם דרך ירדן ואם דרך סוריה . קריטיות הביטחון והאיום הקיומי הצבאי על מדינת ישראל , ותפקידו של הצבא כגורם ראשי בהתמודדות עם אלו , הם הסיבות המרכזיות לריכוזה והובלתה של הערכת המודיעין הלאומית בידי הצבא
|
|