|
|
עמוד:33
וכוחות מועטים נוספים . אילו הצבא המצרי היה פותח במתקפה לא היה ניתן לבלמו . משהתבררו ממדי הפריסה המצרית ביצע צה"ל היערכות חירום בלתי פומבית , ובתוך 24 שעות פרס כוחות מספיקים כדי לקדם את פני האיום . ב . מאז ההתערבות המצרית במלחמת האזרחים בתימן ( 1962 ) אחז אמ"ן בתפיסה שנאצר יימנע מעימות משמעותי עם ישראל כל עוד כשליש מצבאו תקוע בתימן . תפיסה זו הייתה ההיגיון המודיעיני בבסיס תהליך ההסלמה שהובילה ישראל מול הסורים בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים . לא חל בה שום שינוי מהותי למרות אינדיקציות שונות לכך שהמשך הלחץ הישראלי על סוריה עלול לגרום לשינוי מדיניות האיפוק המצרית . על רקע זה ברור מדוע הכנסת הצבא המצרי לסיני ב15- במאי 1967 הפתיעה את ישראל , אף כי המלחמה , בשלב זה , עדיין לא נתפסה כבלתי נמנעת . ג . גם לאחר שהחל המשבר וגם לאחר שהתברר שהוא שונה באופן מהותי ממשבר "רותם" של , 1960 המשיך אמ"ן להעריך שנאצר ייזהר מהסלמה נוספת , אף כי ראה בעצם ריכוז הכוח המצרי בסיני משום אות ברור לאפשרות מלחמה . שעות בטרם הודיע נאצר על סגירת המ צרים הוציא אמ"ן מסמך ובו העריך שצפוי מו"מ מדיני וכי , מכיוון שנאצר חושש מעימות צבאי שעלול לשמוט מידיו את הישגיו עד כה " , אין סבירות רבה בשלב המיידי לצעד מצרי של סגירת השיט במצרים . " ד . על בסיס הערכת / ידיעת אמ"ן כי המצרים מתכוונים לחדש את האש באביב הקרוב , הורה הרמטכ"ל חיים בר-לב לצה"ל לקראת סוף 1968 להתכונן למלחמה בתעלה . תאריך היעד להשלמת ההכנות נקבע ל1- במארס . 1969 ב8- במארס 1969 נפתחה מלחמת ההתשה , וצה"ל היה מוכן לקראתה . ה . הערכת אמ"ן כי ברית-המועצות לא תתערב באופן ישיר בעימות עם מצרים סללה את הדרך להחלטת ראש הממשלה בסוף 1969 לאשר את ההפצצות בעומק . בדיעבד התברר שההחלטה הסובייטית לשגר יחידות למצרים נפלה כבר כמה חודשים קודם לכן , עקב מבצע "בוקסר" של חיל האוויר . בהמשך , חרף סימנים ברורים לכך שיחידות הגנ"א סובייטיות עומדות להישלח למצרים כדי לסייע בהתמודדות עם חיל האוויר , המשיך אמ"ן להעריך שהסבירות להתפתחות כזו נמוכה . הנוכחות הסובייטית אותרה רק כחודשיים לאחר שהגיעו היחידות הסובייטיות הראשונות , וכאשר טייסים סובייטיים עלו לאוויר מול טייסי חיל האוויר . משזוהה המהלך הוחלט להפסיק את ההפצצות בעומק ובהמשך התפתח עימות חריף סביב הניסיון המצרי-סובייטי לקדם את מערך הטק"א לתעלה . ו . חרף שפע מידע ממקורות מצוינים שזרם לאמ"ן מאז ראשית אוקטובר 1973 על היערכות מצרית וסורית ליוזמה התקפית , ולמרות כמה התרעות שקיבל ממקורות 'המוסד' על כוונה ערבית לצאת למלחמה בטווח הזמן המיידי , המשיך המודיעין הצבאי להעריך עד כמה שעות לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים שאין סיכוי שתפרוץ מלחמה או שהסבירות שתפרוץ נמוכה . עקב היעדר התרעה מודיעינית איכותית ( קרי , ברמה גבוהה מספיק כדי לשכנע את מקבלי ההחלטות להיערך למלחמה , ובמועד שיאפשר לממש את תכניות ההיערכות ) נתפס צה"ל בלתי מוכן כשפרצה האש . אם כן , פעם אחת בסך הכול , ערב פתיחת מלחמת ההתשה , עמד אמ"ן במשימת ההתרעה . כישלונו ב"רותם" אינו זכור כל כך מכיוון שמצרים לא התכוונה מלכתחילה לפתוח במלחמה , וכישלונות ההערכה שלו לפני המלחמה ב1967- לא זכו להד משמעותי בעיקר בגלל ניצחונו המזהיר של צה"ל . לעומת זאת , כישלון אמ"ן במתן התרעה על אפשרות התערבות סובייטית במלחמת ההתשה סיבך את ישראל בעימות צבאי עם ברית-המועצות , וכישלונו במתן התרעה ערב מלחמת יום הכיפורים - הפעם היחידה שמדינות ערב ניסו לפתוח במתקפת פתע על ישראל - הוכיח כי לשיקול המרכזי שחייב את הפקדת הערכת המודיעין בידי גוף צבאי לא היה , במקרה זה , תוקף של ממש . דבר זה בולט במיוחד לנוכח העובדה שערב המלחמה ראש הממשלה , הרמטכ"ל וראש 'המוסד' העריכו את הסבירות שתפרוץ מלחמה כגבוהה בהרבה משהעריך אמ"ן . מאז מלחמת יום הכיפורים לא ניסתה שום מדינה ערבית לבצע מהלך מפתיע שהציב איום משמעותי על ישראל , ולכן לא ניתן לבחון אם חל שיפור של ממש ביכולתו של אמ"ן בתחום זה . לצד הישגיו הבלתי מספקים של אמ"ן במתן התרעה אסטרטגית על מתקפת פתע מתקרבת או על התהוות איום משמעותי בטווח הזמן המיידי , בולטים כמה שיקולים נוספים המצריכים להפקיד את הערכת המודיעין הלאומית בידי גורם אחר . ואלה העיקריים שבהם : א . מאז , 1948 שבה נקבע כי אמ"ן יהיה המעריך הלאומי , השתנתה באופן מהותי מפת האיומים הצבאיים על ישראל . אם עד 1973 הייתה מתקפה ערבית קונוונציונלית תרחיש האיום הממשי החמור ביותר , הרי מאז סיום מלחמת יום הכיפורים החל איום זה לשקוע ולעומתו עלה בהתמדה משקלם של האיום הבלתי קונוונציונלי ( כימי , ביולוגי ובמיוחד גרעיני ) והאיום התת-קונוונציונאלי - עימות בעצימות נמוכה עם כוחות בלתי סדירים או טרור . כיום , מסיבות שונות , הסבירות שתיפתח מתקפה קונוונציונלית ערבית על ישראל נמוכה ביותר וקשה לראות כאן שינוי מהותי בעתיד הנראה לעין . האיום העיקרי על ישראל הוא התגבשות יכולת גרעינית איראנית וזליגת אמצעי לחימה בלתי קונוונציונליים לארגוני טרור . שלא כבמלחמה קונוונציונלית , אין לאנשי צבא כל יתרון על אזרחים בהבנה ובניהול של קונפליקט גרעיני . מניסיון המלחמה הקרה הוכח שברוב המקרים היו אלה אזרחים שהבינו טוב יותר את מהות הנשק החדש ומשמעויותיו הצבאיות והמדיניות . ובאשר לטרור , הארגון המתאים ביותר להתמודד עם איומיו הוא השב"כ . בסביבה אסטרטגית זו , השארת האחריות להערכת המודיעין הלאומית בידי אמ"ן הולכת ומאבדת את שארית ההיגיון וההצדקה שלה . פעם אחת בסך הכול , ערב פתיחת מלחמת ההתשה , עמד אמ"ן במשימת ההתרעה באשר לטרור , הארגון המתאים ביותר להתמודד עם איומיו הוא השב"כ
|
|