|
עמוד:23
אנטי ישראלית חד-משמעית , ואולי אף בהתערבות צבאית ישירה נגד ישראל . בריטניה גם הייתה דרושה , לפי בן גוריון , על מנת לנטרל את ההתנגדות האמריקנית הבלתי נמנעת בזירה הבין-לאומית למבצע מעין זה . היה לו לבן גוריון נימוק נוסף שלא העלה בפגישה - הוא לא האמין ביכולתו של צה"ל . בן גוריון עדיין ראה בצה"ל יליד ארגון 'ההגנה - ' צבא פרטיזני ולא צבא סדיר מקצועי כדת וכדין . במהלך הפגישה , בעוד אני מתרגם מעברית לצרפתית ומצרפתית לעברית , שמעתי את בן גוריון פונה אל דיין ומעיר לו , עליי , בהתפעלות " - הוא באמת יודע צרפתית . " ... ! לאחר סיום השיחה , נשארנו דיין ואנוכי אצל 'הזקן' לעוד שעה קלה . " מה מדאיג ומרתיע אותך כל כך במבצע הזה " ? שאל דיין את 'הזקן . ' בן גוריון הסביר בסבלנות " : הרי אמרתי זאת גם לצרפתים . בקושי חלפו שבע שנים ממלחמת העצמאות . אנו שילמנו במלחמה זו מחיר אנושי יקר ביותר . איבדנו אחוז אחד מכלל תושבי המדינה . אינני מוכן להטיל היום את העם הזה שוב למערכה צבאית חדשה , להקזת דמים חדשה . אם נשלם שוב מחיר יקר כזה , ההיסטוריה לעולם לא תסלח לנו . " השיב לו דיין : "בן גוריון , אם נצא למערכה זו ועל-פי התכנית המבצעית המוצעת והמתוכננת , לא יהיו לנו יותר מ250- הרוגים . " ! בן גוריון נדלק . "באמת ? אתה יכול להבטיח לי זאת , " ? ודיין חזר על דבריו בהתחייבות מפורשת וחד-משמעית . דברי הבטחה זו אכן הרגיעו במידה רבה את חששותיו של 'הזקן , ' וסייעו בידו לקבל בסופו של דבר את ההחלטה להוציא אל הפועל את המבצע . כשעזבנו את הבית הגיע תורי לשאול את הרמטכ"ל : "משה , איך יכולת להבטיח לבן גוריון את מה שהבטחת ? אילו נתונים יש בידך לצורך זה . " ? השיב לי דיין " : הרי בעצמך ראית ושמעת עד כמה חרד בן גוריון מאבדות ואיננו בוטח ביכולת צה"ל להכריע במלחמה . לא הייתה לי ברירה אלא לחפש דרך להרגיעו , ודומני שגם הצלחתי . מה יהיה מחר ? אם תתקבל החלטה לצאת למלחמה , ואם ננצח , איש לא יבדוק ויתחשבן אתי על מספר הנפגעים ; ולעומת זאת , אם חלילה ניכשל במלחמה , יהיו לכולנו דאגות חמורות פי כמה . " ... בדיעבד , ראוי לציין , נסתיימה המערכה במלחמת סיני עם כ180- חללים . למה ניצחנו במלחמה חלף זמן . בן גוריון יצא עם הפמליה הישראלית לוועידת סוור ( Sevres ) שליד פריס , ועידה שהשתתפו בה גם נציגי ממשלתו של אנתוני אידן הבריטי . לאחר דין ודברים קשה ומייגע הושג הסכם ונקבע המועד לתחילת המבצע - ה29- באוקטובר . 1956 ימים אחדים לאחר סיום הלחימה נערך במשך יומיים כנס הספ"כ - סגל הפיקוד הבכיר של צה"ל - לסיכום לקחי המלחמה . בזה אחר זה עלו הדוברים , אלוף הפיקוד , מפקדי הזרועות , קציני החיל הראשיים ומח"טים . הנימה שניכרה במרבית הדוברים הייתה נימה של ביקורת , של טרוניות אין-סוף על כל מה שחסר להם כדי למלא את תפקידם על הצד היותר טוב - אמל"ח , תחמושת , חלקי חילוף , מצבורים ומלאים וכיו"ב . ראיתי את משה דיין יושב בשורה הראשונה ומקשיב לדוברים . בידו החזיק לוח עם בלוק ניירות . תחילה רשם בשקידה את עיקרי הטענות והטרוניות . אך בשלב די מוקדם ראיתיו מפסיק לרשום . ביום הדיונים השני , כשהגיע תור הרמטכ"ל לסכם , קם דיין ופתח : " הקשבתי בקשב רב לדוברים הרבים , ושאלתי את עצמי ' - סליחה , מי ניצח במלחמה זו - אנחנו או המצרים ? ואם זה אנחנו , אז כיצד מתיישב ניצחון זה עם רשימת הטרוניות הארוכה שהעליתם כאן ; ' ? הגעתי למסקנה מעניינת - ניצחנו במלחמה לא על אף כל התקלות אלא בזכות כל התקלות שמניתם כאן . שהרי לו רצינו לספק את תביעותיכם הרבות והשונות לא היינו מסוגלים - באמצעים הדלים שעומדים לרשותנו - לרכז מאמץ ולהקדיש את מעט המשאבים לאותם גורמים שנועדו להכריע את המערכה . " ... משה דיין מעניק רקע אדום לסגן צדוק אופיר מאמ"ן שצנח עם גדוד 890 במיתלה
|
|