|
|
עמוד:19
חלפו כמה שבועות והפלמ"ח התארגן לתקיפה חוזרת של מתקן הרדאר . הפעם יצא כוח של מחלקה מוקטנת בת 23 לוחמים בפיקודו של יוס'קה יריב ( ריבקינד . ( המידע החדש שהגיע נבדק , יוס'קה סייר בשטח , וב18- בפברואר 1946 יצא הכוח ליעדו . הלילה היה סוער וגשום , וכשהגיעו הפלמ"חאים אל סמוך לגדר , כבר חלפה השעה 3 : 00 לפנות בוקר . יוס'קה קיבל החלטה : לדחות את הפעולה , שכן הסתבכות באור-יום הייתה בגדר התאבדות . חומר הנפץ הוחבא בין השיחים , הכוח התפנה לקיבוץ יגור , חזר בלילה הבא , בסערה כבדה עוד יותר , והצליח לחדור למחנה בלי שנתגלה ולפוצץ כליל את מתקן הרדאר . דיווחי המודיעין הבריטי , שנתפרסמו לראשונה בספר "עמוד האש על הכרמל , " מעידות על ההפתעה שהופתעו הבריטים מה"עבודה הנקייה" של הפלמ"חאים " . ההתקפה הוכיחה תכנון וביצוע מבריקים שלוו במזל מסוים ... נראה היה שתנועות הזקיפים היו מוכרות היטב לתוקפים ... הם נמלטו ללא פגע , " כתב קצין מודיעין בלתי מזוהה בסיכום האירוע . כעבור שנה וחצי , ביולי , 1947 תקף כוח של הפלמ"ח את מתקן הרדאר בסטלה מאריס בשלישית , ופגע בו רק באופן חלקי . בה בעת תקף כוח אחר מתקן בח'רייבה , מדרום לאוניברסיטת חיפה של ימינו , והוציא אותו מכלל פעולה . מפקדו של כוח זה היה רפאל הנטמן , הידוע היום כשר רפי איתן , ראש רשימת הגמלאים בכנסת ה . 17- מקור ושמו ג'ון סמית במחצית הראשונה של שנת 1946 הסלים המאבק האנטי-בריטי משבוע לשבוע . בקיץ הארץ רתחה ממש , והבריטים החליטו להגיב ביד קשה ולפגוע ב'הגנה' ובמיוחד בפלמ"ח . על הש"י הוטל לגלות מה זומם השלטון . בין מודיעיו מקרב הבריטים היה קצין בדרגת קפיטן ( סרן , ( שעד היום לא נחשפה זהותו , והוא כונה ג'ון סמית . קצין צנחנים זה , נקעה נפשו ממדיניות הדיכוי של ארצו נגד היהודים בארץ , והוא החליט לשבש את מהלכי השלטון . בשבוע הראשון של יוני 1946 הגיעה לידיעת הש"י תכנית בריטית מקיפה "לרוצץ את היישוב היהודי , " וזו הוקראה בשלמותה ב"קול ישראל , " תחנת השידור של 'ההגנה , ' במוצאי שבת 15 ביוני . 1946 כעבור כמה ימים הפתיע הקצין כשגילה לאנשי הש"י שיש בידי הבריטים רשימה של אלפים מחברי 'ההגנה , ' לרבות הפלמ"ח , על תפקידיהם השונים . הוא נתבקש להביא חלק מהרשימה , וכשקיבלו אנשי הקשר שלו את 300 השמות הראשונים נדהמו למראה המידע וההיקף של הרשימה . עתה לא היה ספק : הבריטים מתכוונים ברצינות להנחית מהלומה על כל המערך הביטחוני של היישוב . השלב הבא היה נועז ביותר . הסרן הבריטי הסכים להוציא לכמה שעות את כל רשימות ה"חשודים" של הבריטים , בהיקף של 5 , 000 שמות , ולמסרה לידי אנשי הש"י כדי שיוכלו לצלמן . במועד שנקבע מראש הוא הביא את הרשימות לכתובת בראשון לציון , ואלה הועברו לקיבוץ ג' של השומר הצעיר ( כיום קיבוץ חצור , ( שישב ליד נחלת יהודה . צלמי הש"י צילמו כל הלילה את הרשימות , ולפנות בוקר תלו את התמונות הלחות על חבלי הכביסה של הקיבוץ , בעוד הרשימות מוחזרות לג'ון סמית . המידע מתוך הרשימות הועבר לכתובות המתאימות , ואנשים רבים הוזהרו לנקוט אמצעים שונים , כדי שלא ליפול לידי הבריטים . ועדיין זה לא הכול . בליל שבת 28 ביוני 1946 הופיע הסרן בכפר אז"ר , הסמוך למחנה הבריטי הגדול דאז , תל ליטווינסקי ( כיום תל השומר , ( וביקש לדבר עם מפקד הנוטרים ביישוב . הלה חשש מהביקור הפתאומי , אך סמית הבהיר לו שהשעה דוחקת ובידו מידע גורלי : בבוקר יום המחרת , שבת ה29- ביוני , 1946 עומדים הבריטים לערוך מבצע גדול נגד היישוב . הייתה בידו רשימה של כמה עשרות מבכירי היישוב ו'ההגנה , ' והוא מסרה לאיש שיחו והסתלק . בכפר אז"ר הובן מיד שהמידע חייב להגיע למטה הש"י בתל אביב . בשיחת טלפון לראש הש"י בעיר , אפרים דקל , נמסר כי אחיינו , בן המושב חניתאי אליגון בן השמונה , הוכש על ידי נחש , ואמבולנס יביאו העירה , למרות העוצר שהטילו הבריטים בלילות בכבישי הארץ . הילד אכן הוחש לתל אביב והדוד הבין דבר מתוך דבר , שמידע חשוב נמצא בדרך אליו . עוד באותו הלילה הופץ המידע שמסר הסרן וכמה מבכירי ' ההגנה , ' ובייחוד הרמ"א ( ראש המפקדה הארצית ) משה סנה , הסתלקו מדירותיהם . בבוקר , עם ראשית המבצע הצבאי הגדול , שכינו היהודים "השבת השחורה , " גילו הבריטים כי כמה מיעדיהם המרכזיים פרחו ונעלמו . ולבסוף , ראוי לציין שג'ון סמית לא ביקש ולא קיבל שום תמורה בעבור המידע החיוני שהעביר לש"י . הוא עשה זאת , כפי שהעיד מאוחר יותר אפרים דקל , משום שהעריץ את מפעל הבניין הציוני ואת מלחמתם של היהודים לחירות ולעלייה חופשית , ומשום שהתנגד למעשי ממשלתו ושליחיה בארץ . נכונותו לעזור ליהודים במאבקם "עלתה לדעתו בקנה אחד עם טובתה של אנגליה . " חיפוש נשק בקיבוץ יגור
|
|