|
עמוד:18
הש י בשירות מבצעי 'ההגנה' ב1946- " עמוד האש על הכרמל" ובספרו הקודם "השבת השחורה" פרשיות ד"ר מרדכי נאור , חתן פרס הרצל לשנת תשס"ו , חושף בספרו החדש מתחום המודיעין שאינן ידועות לרבים במחצית הראשונה של שנת 1946 הייתה ארץ-ישראל נתונה במאבק רצוף בין כוחות תנועת המרי העברי ( מסגרת-גג אופרטיבית של שלוש המחתרות היהודיות ) לבין הבריטים . כמעט מדי יום נערכו פעולות אנטי-בריטיות : חבלות , הגעתן של אניות מעפילים שניסו לפרוץ את המצור ועליית יישובים חדשים באזורים שהבריטים אסרו את ההתיישבות בהם . על הש"י , שירות הידיעות של 'ההגנה , ' ארגון המחתרת הגדול והעיקרי , הוטל לספק מידע חיוני ודחוף לקראת פעולות יזומות ולמניעת פעולות של הבריטים . דוגמאות לפעילות כזו של הש"י ניתן לראות בפעולות של הפלמ"ח , זרוע המחץ של 'ההגנה , ' ושל הארגון בכלל בחודשים ינואר-פברואר ויוני . 1946 בחודשים ינואר ופברואר 1946 תקפו לוחמי פלמ"ח פעמיים את מתקן הרדאר הבריטי שעל הכרמל , שתפקידו היה לאתר ספינות מעפילים . לפני הפעולה הראשונה , ב20- בינואר , 1946 ערכו הפלמ"חאים סיורים באזור ובה בעת נאסף חומר בידי הש"י . סניפו החיפני של השירות הצליח להשיג בדרכים שונות מידע על בסיסים בריטיים חיוניים , בעוד העדיפות ניתנת למתקני רדאר ואלחוט . על המחנה הצבאי ( ק מ פ בלשון דאז ) של הרא"ף ( חיל האוויר המלכותי ) בסטלה מאריס , שבמרכזו היה מתקן הרדאר , הושם מעקב קבוע , וכל מי שבא בשעריו או יצא ממנו נרשם , והחומר הועבר למטה הש"י , וממנו לפלמ"ח . מותר להניח שאף נוטרים יהודיים ששירתו בבסיס האמור ובסביבותיו סיפקו מידע . כך , מכל מקום , סברו הבריטים , ובשבוע האחרון של ינואר , 1946 לאחר הניסיון הראשון לפגוע ברדאר , העבירו את כל הנוטרים היהודיים לבסיס חיל האוויר הבריטי בקריית מוצקין . תיקי הש"י מחיפה , מינואר , 1946 לפני ניסיון התקיפה של הרדאר ואחריו , גדושים במידע על הבסיס הבריטי שפעל בו הרדאר . הבריטים , בחושיהם המחודדים , ואולי מתוך חשד לפעילות יהודית מוגברת סביב הבסיס , שיערו כי הרדאר הוא יעד אפשרי לפעולת חבלה יהודית . לפי מידע שהיה בידם , ואשר הגיע לידי הש"י , הם שיערו כי בסיס הרדאר יותקף ביום ראשון 6 בינואר . 1946 כוח תגבורת צבאי הוצב במקום , ולאחר שהתקפה כזו לא התרחשה הוא עזב . למלאכת איסוף החומר נרתמה גם רות צוקר " , י קית" צעירה ונאה שזה שנים הייתה מעורבת בחוגים בכירים של שלטון המנדט הבריטי , שלא ידעו כמובן על קשריה עם הש"י . לא במקרה שכרו היא , בעלה וולטר ובנם אלי , דירה בבית ערבי המרוחק רק כמה עשרות מטרים מגדר מחנה הרדאר . מביתה היא עקבה מקרוב אחר הנעשה במחנה . למשימה גויסו גם אלי ( אז בן ( 11 וכלבו "פ ו ק . " אלי אילף את כלבו להחזיר כדור שהושלך למרחוק , וחדר , כאילו במקרה , לתחום המחנה הצבאי . החיילים התירו לכלב להיכנס למחנה , ולא אחת נכנס אחריו גם אלי , שאמו הורתה לו למדוד בצעדים מרחקים בין מבנים שונים במקום . כמה מתצפיתני הש"י התמקמו בדירתה הצרה של רות צוקר . בין שאר עיסוקיה הייתה מורה לאנגלית , ועם תלמידיה , שלמדו בביתה בשעות אחר הצהרים , נמנו גם סטודנטים מהטכניון , והם לאמיתו של דבר רשמו רשימות ממראה עיניהם במחנה הרדאר הסמוך והעבירו אותן לש"י . הבריטים " : הפעולה הוכיחה תכנון וביצוע מבריקים" החומר שנאסף שימש את כוח הפלמ"ח הקטן ( שבעה לוחמים , לרבות בחורה אחת , ( שפרץ למחנה הרדאר בליל 21-20 בינואר , 1946 בפיקודו של רפי גינצבורג ( שכונה " תרנגול . ( " הכוח הניח עשרות ק"ג של חומר נפץ המחוברים למנגנוני השהיה וחמק בלי שנתגלה . בשלב זה חל שיבוש . אחד מאנשי 'ההגנה' טלפן לבריטים , הודיע להם על המטענים והזהירם לפנות את המחנה . קצין בריטי אמיץ פירק את מנגנוני ההשהיה והמתקן ניצל . מאז ינואר 1946 לא ידוע מי היה המטלפן . לפי אחת הגרסאות זה היה , לא פחות , מייסד הפלמ"ח ובעת ההיא מפקד תנועת המרי - יצחק שדה . כך או כך , על הש"י היה להתחיל את האיסוף מחדש , ושוב אנו עדים לשפע של עדויות והתרחשויות הרומזות על פעילות מודיעינית ענפה באזור המחנה . כך למשל ב22- בינואר 1946 דיווח מודיע של הש"י כי ביום הקודם , כלומר מיד לאחר נטרול המטענים , " שוב הופיעו הבחורים שעסקו במדידות במקום ורצו להמשיך למדוד . קצין במחנה גירש אותם באמרו שלעת עתה אין להם מה לעשות שם . " מדיווח זה אנו למדים ש"מדידות" כלשהן , ככל הנראה של אנשי הש"י , היו במקום גם לפני כן . * בהוצאת ההוצאה לאור של משרד הביטחון
|
|